אני לא יודעת עד כמה זה ברור-אבל הכל ניגמר.
עזבתי אותו.
עזבתי את הכל.
הוא היה הכל-בהתחלה,ואז עבר.כמו שזה תמיד קורה,הפסקתי להרגיש.
עברו כבר 3 שבועות בערך,
בהתחלה הרגשתי מלאת מרץ,רצון להמשיך או אפילו להתחיל מהתחלה,
חזרתי להיות אותה אחת שמשיגה כל מה שהיא רוצה-אבל הכל.
"אני סה''כ בת 16 מה אני צריכה קשר עם מחוייבות?!"
"מה אהבה תתן לי בחיים?!"
"מי צריך את כל האחריות הזאת על הראש?!"
הייתי בטוחה,אבל בטוחה שאני לא רוצה כלום....
ששאלו אותי אם יש לי חבר הייתי עונה בשיא הפשטות "לא,וטוב שכך"
אבל בזמן האחרון אני מרגישה ריקה מתמיד.
היום חלמתי חלום,על עצמי עם מישהו שאני לא יודעת\זוכרת\רואה את הפנים שלו....
אבל מישהו שהיה בעיניי כ"כ יפה,מושך,חכם-הכל.והוא באמת היה ולא רק בעיניי..
חיינו על איזה אי שדומה לתאילנד,הוד השרון ואריאל,
בחלום שהיה קצר מאוד בעיניי קרה את כל מה שסה''כ אני מצפה בקשר,הרבה יותר אפילו,
התשוקה שבערה-אני לא יכולה לתאר אותה..
הלכנו לחוף,ואז בא גל אחד גדול-אני והוא מחזיקים ידיים ולא עוזבים,בצורה מוזרה [חלום] ניצלנו,מצאנו את עצמנו במיגרש כלשהו,מלא צימחייה ושקיעה,מאוהבים יותר מתמיד,באחד החלקים נפלתי על הריצפה והתחלתי לבכות[בחלום איבדתי את המשפחה וכל מה שאי פעם היה לי-חוץ ממנו]והמגע שלו על הכתף שלי,הזרועות שלו מסביבי,החום שלהם פשוט הרגיש כ"כ אמיתי.
כשהתעוררתי הרגשתי את אותו חנק בגרון של הבכי,
הלחיים שלי היום לחות מהדמעות והידיים אוחזות בכרית כ"כ חזק כאילו מישהו רצה לקחת אותה ממני.
לא יודעת אני לא יודעת מה עובר עלי אבל התחלתי להרגיש את זה שוב,געגוע לאהבה שכל מה שאני מקבלת בסופו של דבר מזה אלה אשליות למשהו שדומה למה שאני מחפשת,אז אני תמיד בטוחה שזה זה,אבל זה לא..
בא לי לצאת מהגוף הזה,לעשות משהו,לא יודעת.
אולי זה החורף אבל הדיכאון עוטף אותי ולא נותן לי לנשום,
אני מרגישה שמשהו בלב עוצר לי את הנשימה כאילו ניתקעה לי עצם בגרון.
מישהו קורא לי למקום שאני לא יודעת איפה הוא.
הכל לא טוב לי עכשיו,ממש ממש הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Scream.