מהפוסט האחרון הרבה לא השתנה חוץ מכמה טעויות מצטברות.
ומשהו שעדיין אני לא יודעת איך לקרוא לזה,
הוא.
הגבר שלי.
הילד הרע שלי.
3 ימים שמרגישים כמו שנים.
פרפרים שלא מרגישים רגילים.
הדבר היחידי שאני יכולה לעשות עכשיו זה רק לבכות כשאני חושבת עליו,
לא במובן הרע,לא במובן הטוב.
פשוט בוכה.
הפכתי להיות סנטימנטלית.
לא יודעת מה קורה,מפחידה את עצמי,מזילה דמעות על המקלדת וממשיכה לכתוב,להוציא,להרגיש אלוהים........מה אני עושה...
הלב דופק,החיוך עולה ויורד מרגשות,הפרפרים לא עפים ממני,אופוריה,הנשמה שרה-שאני איתו,זה רק אני והוא.
אבל מצד שני,אני לא יודעת מה לעשות.
אני צעירה מידי בשבילו...לא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך....
הוא אומר שיחכה...אבל אולי הוא סתם מדבר.
אומר שאני מטריפה אותו,שגורמת לו להתאהב בי.
אלוהים!
אני רק רוצה שקט,שקט,ואהבה.
אותו...
אני מפחדת מהרגשות שלי אליו,אני מפחדת ממנו.
אני מפחדת.
הפחד מלא לדעת מה להגיד,אם להפתח או לא...
כולם אומרים בהדרגה אבל אני לא יכולה,
אני רועדת מרצון להיות שלו עד הסוף,רוצה לאהוב אותו.
אני
אני
אני
אני אסיים פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Scream.