 כינוי:
Acolyte בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
זהו זה..
אבדתי אותם.. את שניהם. איתה דברתי פחות משעה אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם.. היא היתה צריכה לחזור אליי מאז, אבל עד עכשיו חיכיתי. רק מראה כמה חשוב לה.. "תות", אל תדאגי.. שחררתי אותך לפני יותר מיומיים, את לא כבולה אליי עוד.. אם זה היה נורא כל כך, היית פשוט מעלה את זה לפני, ולא דוחה ודוחה את זה, מחכה שאני אעלה את זה בעצמי.. את לא חייבת לי הסברים ולא כלום, ולא, אני לא מנסה לרדת על עצמי כאן, או לגרום לך לרחם עליי (Hell NO!) או וואטאבר.. אני פשוט מודיעה לך רשמית שאת לא חייבת לי כלום יותר (לא שהיית חייבת לפני), ושלא יהיה לך את הנטל הזה של "את תמיד מנפנפת אותי." וכו'...
רק על דבר אחד אני מצטערת.. על שהדחקתי את זה כל כך הרבה והעליתי את זה כל כך מאוחר.
ויש גם את העניין איתו.. כמה אירוני שזה אותו המקרה בדיוק כמו -איתה-, רק שהפעם אני בצד ה-כביכול פוגע.. כן אכפת לי, ואתה כן חשוב לי, אבל אתה מתעקש לעמוד על שלך, חושב שאני משקרת.. לך ולעצמי. וזה כל כך לא נכון. ואני לא אומרת שהייתי בסדר לגמרי עם ההתנהגות שלי.. למען האמת התנהגתי ככה כלפי פול אנשים באותו הזמן, אבל משום מה אתה היחיד שהגיב ככה.. ולא, אני יודעת שאכפת להם ממני, כי הם לא מוותרים עליי.. הם מוכנים להמשיך ליזום שיחות, לשלוח SMSים, אפילו להתקשר מדי פעם.. ועכשיו אני גם לא אומרת שלך לא אכפת ממני, להפך.. אבל מה שאמרת אתמול כל כך כאב.. ובאמת הייתי מוכנה לפתוח אתך דף חדש, למרות שכבר ניסינו פעם או יותר וזה לא הלך.. רק תדע שאם תרצה, אתה מוזמן להוריד את החסימה מתי שרק תרצה.. אני עדיין כאן..
בכל מקרה, לאבד את החברה הכי טובה וידיד ממש טוב בתוך פחות מיומיים זה לא נעים במיוחד, ולמען האמת לא הייתי מאחלת את זה לאף אחד...
המשך חיים נהדרים לשניכם.. אני עדיין כאן.. למרות הכל.
| |
ברירת מחדל....?
אז כן, לא יצא לי לדבר עם החברה הכי טובה שלי פול זמן כבר כמו שצריך..
וכן, דברנו השבוע כמה פעמים (או לפחות ניסינו.. ניסיתי, היא תמיד עסוקה עם עוד אנשים).. פעם אחת היא ניתקה לי באמצע שיחה, כי חברה שהיא מבלה איתה כל יום - כל היום, התקשרה.. פעם אחרת היא ניתקה לי כדי לדבר עם מישהו באייסיקיו.. וזה עוד במזל, היו פעמים שהיא דברה איתי במסן ופתאום נעלמה/היתה מוצפת עם עוד אנשים.. נמאס לי להיות זו שתמיד צריכה לוותר עלייך ועל שיחות אתך כדי שאחרים יוכלו לדבר איתך, תותיתה.....
בקושי יוצא לנו לדבר כמו שצריך לאחרונה, ואני לא מאשימה כאן אף אחת.. גם אני לא בדיוק אפשרתי לשיחות האלה להתקיים, הרי אני כבר כמעט ולא נמצאת בבית, או עסוקה, אחרי תקופה א-ר-ו-כ-ה שלא היה לי שום דבר לעשות, והיה לי את כל הזמן הפנוי שבעולם.. אנחנו בקושי מדברות, וכשסוף סוף יוצא לנו, תמיד יש משהו אחר שמעסיק אותך, שאת מעדיפה לעשות מאשר לדבר איתי.. אני ממש מתחילה להרגיש כמו ברירת מחדל.. ממש אבל.. כזו שאת מדברת איתה ומעדכנת אותה רק כשיש לך כוח/חשק/זמן... =\
ואני יודעת שהתחושות האלה עלולות להיות שגויות, אבל תחשבי על זה, מותק, מתי בפעם האחרונה באמת יצא לנו לדבר כמו שתי חברות טובות? מתי בפעם האחרונה ניתקנו כמו שצריך, ולא ב"אני אחזור אלייך עוד מעט, טוב?"..? נמאס לי להפגע, ואני ממש מרגישה שאנחנו מתרחקות...
אני לא רוצה לאבד את החברה הכי טובה שלי..... =\
| |
"חסרת מנוח... : Sigh :"
אז שוב לא יצא לי לעדכן די הרבה זמן.. לא נורא, תשרדו גם בלי זה, נה?~
בכל מקרה, לפני שבוע חזרתי מאיטליה. טסתי לשבוע שלם עם אבא מטעם העבודה שלו. טיול זוגות, ככה שכל עובד הביא מישהו/י (או לחלופין נתן את זה לילדים שלו שיבואו). היה ממש כיף! הכרתי פול אנשים שולטים שקשורים למפעל של אבא, והיתה לנו אפילו את החבורה הקבועה. הנופים היו מקסימים והאנשים מנומסים בטירוף, רק מה? האוכל שם בכלל לא היה משהו.. בארץ עדיף.
אני לא אתחיל לפרט עכשיו על הטיול, אולי אשמור את זה ליום אחר.. ואולי אפילו אפרסם תמונות כשיהיו לי, מי יודע?
מה שכן, אני לא מעדכנת עכשיו כדי לספר איך היה ביליתי באיטליה, מה קניתי ולמי התגעגעתי יותר מכל.. אני חושבת שאני משתנה שוב (ולא, לא בהכרח שינוי לטובה כמו שקרה לי כשהכרתי את שגיא)..
אני מרגישה מוזר כבר כמה זמן.. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני קצת נסערת.. לא מצליחה לישון טוב בלילה, חולמת ה-מ-ו-ן על האנשים שהכרתי באיטליה, וגם סיוטים..
בעע.. אולי אני מתחילה להשתגע.. ואולי הודעות המולטימדיה שמצאתי בטעות השפיעו עליי יותר מדי, ממש כמו ילדה קטנה שלא מבינה כלום וחוטפת את ההלם של החיים שלה כשהיא רואה את ההורים שלה שוכבים לראשונה.. ()
וגם האווירה בחדר שלי.. מאז שחזרתי, אני לא יודעת.. אולי זה בגלל ששגיא ואני התחלנו לסדר אותו סוף סוף? אני לא בטוחה, אבל עם כל יום נראה לי שיש בו יישויות על טבעיות.. או שזה מזג האוויר.. :Sigh:
בכל מקרה, נראה לי שאלך לישון עכשיו, בתקווה שלא יהיו לי עוד סיוטים..
שיהיה לכם אחלה לילה, אנשימים..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
