כשאלוהים מחבק את קוראת לזה חורף. (זהות שבורה)

בעוד הזמן עוצר מלכת השעון מתקתק לעצמו

אבל לא משנה כרגע, העיקר ההווה מתאפשר.

ביום שהתחלתי, אמרו שאבין בהמשך

שאלמד שאתבגר שאגדל ואסתדר

ולמי אאמין אם לא לאלו שאומרים?

על טעויות שילמתי עם צ'ק בנקאי

הצ'קים שלהם אף פעם לא חוזרים.

ומי אני שאגיד שאני סתם אחד

או בעצם שיש בי משהו מיוחד?

הכל מסתדר עם הערכה עצמית

לפעמים ה'עצמית' הוא כבר לא בתכלית.

ושוב אמרו והם עדיין אומרים

סיפורים מספרים, חברים הם מורים?

'בדרכים הידועות' היו שרים

מי ידע בהן ללכת