| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
רוכב לביתו
כל היום הוא ניקה וצחצח ומירק ושר ופיזם.
הוא מאוד שמח שמועד הפרדה מתקרב:
הַסּוּסִים רוֹקְעִים מִשִּׂמְחָה עֵת הֵרִיחוּ מַסָּע
הַמֶּרְכָּבָה מִצְטַחְצַחַת מִגִּיל וְקֶצֶף
הציטוט הזה בפיו, נשמע לי מוכר.
לא עזב אותי.
לפתע נזכרתי שאני פעם כתבתי אותו, לפני שנים.
שהותו נהייתה לי מפחידה ומאיימת.
אם כך הוא לאחר יומיים, הרי בעוד כמה ימים אי אפשר יהיה להפריד אותו ממני.
הוא שר על המסע הקרוב. הוא שמח, כי ביתו נמצא.
ויש לו חדר משלו.
ואז, הוא עלה למרכבה ולא הביט לאחור.
התישב ולקח את המושכות, וביד בוטחת מתח אותן קלות.
הסוסים הגיבו ויצאו מהחצר בשעטה קלה.
הוא טרח שלא להביט לאחור.
אני סונוורתי מעט משמש אחר הצהריים.
הרוגע חזר למעוני מהר משציפיתי.
וטוב שכך, כי הזמן דוחק
וההכנות לנסיעה רבות.
כמו שאמר רבי טרפון: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק!
* * *
שלום לך שוּלינקה...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
