| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ב. אבן סדוקה
א. ארץ נהדרת
עם קולות השיחה שעדיין הדהדו בי,
מחפשים את מקומם,
אספתי את עצמי ואת האבן ונסעתי הביתה.
הדרך הייתה מאוד חשוכה וסוערת.
אצלי בלב היה שקט מאוד.
יותר מידי שקט.
שקט עד כדי כך שאפשר היה לשמוע ברחובות העיר את עדר הפילים שוטף.
דוהר שוב בחיי.
ידעתי שנפל דבר כאן, אך עדיין לא שקעה הידיעה הזו למקומה.
הרי עדר הפילים יש לו תכונה שהוא פותח את המקומות הכי חבויים שבי.
והרי השערים שאותם חשבתי שנפתחו בי, ננעלו אתמול.
בקול חריקה חלוד ומפחיד.
אלו הם השערים שנפתחו בי עתה?
בפעם הקודמת שזה התרחש בי נסעתי בגשם גם.
אל אישה ממתינה.
אשר התפללה שתהא הסופה עדינה אלי.
שנוסע בין הטיפות.
היא כך התפללה ואני ראיתי את הפילים חולפים מולי.
פותחים כל פתח אפשרי שכך חשבתי שקיים בי.
ועתה הם נסגרים בחריקה מכאיבה.
כך הרגשתי וכך ידעתי.
תוך כדי ניסיון כושל להבין מהם השערים החדשים שמבקשים להיפתח עבורי.
הגעתי הביתה ונכנסתי להתקלח מכל החול שהסופה עטפה בי.
גם את האבן שטפתי.
הבטתי באבן הקסמים והיא סדוקה.
סדק עבר בה לרוחבה, פוער מרווח אפל שאינו מאפשר לראות את תוכה.
במקלחת עמדתי בוהה, לא מבין עם החול הנשפך ממני במקום דמעות.
זהו, נשברה גם האבן.
עשתה מעבר לתפקידה.
השבר שבה מנע את השבר שבי.
אפילו את צרחת היילוד שלה לא שמעתי.
עדיין רחשה האבן בכף ידי, מנסה למרוד במגעי.
מגע המים יצר בה עוד ועוד סדקים.
ניסיתי להרגיע את כאבי הסדקים.
לקלף בעדינות את החומר הדק שדבק בה בכל סערות חייה.
אולי יעלה ברק מעורה של האבן.
שמא אשמע מסדקיה קולות שימחה וצמיחה.
לאיטה היא רגעה בכף ידי.
נחה כמו כל אבן שגמרה את תפקידה.
| |
א. ארץ נהדרת
החוף היה מורכן ראש, רגיל לגשם ולרוח המכים אותו. מתקלף משיכבת חול סמויה. אני מלטף את האבן ומביט. ברק שפוגע במים הרחוקים ממני, מאיר אותה לרגע. מזכיר את הלב שנחצה בחוף הזה חודשים אחורה.
הטלפון מצלצל בצידו השני. עוד ניסור אחד באוויר המטבח ותישמע ההודעה המוקלטת. ברגע האחרון מגיע קול מהסלון, מחייך וצוחק. כלכך שונה מהחשיכה מסביב, המוכית על-ידי מטחי הגשם הסוערים מסביבי. אני אתקשר לאחר התכנית מבטיח לי הקול המצחקק מהפינה החמה שבצד השני, וסוגר.
כך הוא סגר גם ונדם לפני שעות, לאחר שסגר את המדף היחידי שהיה פתוח באותו יום שישי. עצב ופחד ההחמצה עם התיבול החריף של זיכרונות החיים, יכלו בקלות למגע שלי. כיווצו את האיש שבי. הרגשתי את החנק עולה שוב. מביא אותי למקום השנוא הזה, של הצורך להחניק את האגו המורעב והפרוע.
ירדתי לחופים, מחפש את המקום הנכון להתפשט מבגדי יום שישי הלוחצים של אגו משתולל בתוכי. הזיכרון שבמתת השמש השוקעת, הביא אותי אל המקום בו נצרבה האהבה. אל החוף הזה בו אני יושב עתה, נשטף בגשם המצליף את החוף. החיבור התרחש כבמטה קסם. כל שהייתי צריך הוא להביט באבן ההיא שדמות אישה לה. האהבה שבמקומי העמוק פשטה בי כמגוף חימום פנימי. בגדי השישי התחלפו. נרגעתי.
אני קיים נכון.
האהבה שבי היא בכל המקומות שאני מוגדר בהם.
הטלפון העיר אותי ממקומי.
כבר לא הייתי באמת זקוק לקול מהצד השני.
| |
הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה
אֲנִי הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה
לֹא רָץ בִּכְלָל
מַבִּיט בַּיָּרֵחַ הֶחָסֵר
הוּא עָסוּק מִדַּי
מַמְעִיט מֵעַצְמוֹ
מַחְשִׁיךְ
בְּלִי גְּוָנִים
אֲנִי מַבִּיט הַבַּיְתָה
עֲדַיִן הוּא שָׁם
מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
מִתְקַיֵּם
בַּחֲשֵׁכָה
שֶׁלּוֹ
* * *
אֶצְבָּעוֹת רַגְלַי
מְלַמְּדוֹת אוֹתִי
אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
זוֹכֵר קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת
מְאִירוֹת אֶת כַּפּוֹת רַגְלַי
צוֹעֲדוֹת
בְּאוֹר אַחֵר
| |
לְלֹא מִלִּים
בַּחַלּוֹן אֲנִי
מוּל הָעוֹלָם הַסָּמִיךְ
שֶׁבּוֹ נִפְגַּשְׁנוּ
כְּבָר אֵינִי שָׁם
שֶׁמִּתְעַקֵּשׁ בְּמִדָּה
מוּלֵךְ לָגַעַת
מִדָּה אַחֶרֶת
יוֹדַעַת אֶת קִיּוּמִי
שֶׁהָיָה מַקְשִׁיב
אֲפִילוּ לֹא מְדַבֵּר -
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
