| |
דע את היריב |
 כינוי:
בן: 52 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 5/2005
I don't want to talk about it
הרגע היה בגלגל"צ I don't want to talk about it בביצוע של Everything But The Girl וזה החזיר אותי 14 שנים אחורה.
זה גם היה יום שישי, בערך אותה שעה, בגל"צ. [הייתה גלגל"צ אז?] הייתה תוכנית בשם "הגשה עצמית", אם אני זוכר נכון. אפשר היה להתקשר לגל"צ, להקליט הגשה לשיר והתוכנית הייתה משדרת את ההגשות המוצלחות.
באותו שבוע קיבלתי את מכתב הדחיה מגל"צ. זה היה צפוי, כי אמנם הגעתי שם עד לשלב הריאיון הסופי, אבל לא הייתה לי תשובה לשאלה "לאיזה תפקיד אתה רוצה להתקבל אצלנו". אור ישראלי הייתה לפניי בריאיון והיא התקבלה. לא הייתה לי סיבה להצטער, באותו מחזור ממילא בוטל גיוס הבנים, אחרי שאהוד ברק רצה לסגור את התחנה.
ההגשה שלי לשיר הייתה שאני לא רוצה לדבר על מכתב הדחיה. התוכנית ארכה שעתיים ואחרי שעה ושלושת רבעי הפסקתי להקשיב ועשיתי שיחת טלפון קצרה עם חברה מהכיתה [את קוראת פה?]. כשסיימתי את השיחה, שמעתי את סוף השיר מתנגן לו. ככה יצא, שעד שכבר שידרתי בגל"צ, לא זכיתי לשמוע את זה.
[ולא, גם ממרחק של 14 שנים, אני לא יודע מה רציתי לעשות בגל"צ, למרות שכל מי ששומע את זה מניח שרציתי לשדר. הקול שלי אולי מתאים לזה, אבל האופי שלי לא.]
[ועוד הערה: יש לי תחושה שהעליתי את הסיפור הזה על הכתב באיזה מקום, אז אני מתנצל מראש אם יש כפילות.]
עדכון 27.5 17:26: שוב השיר בגלגל"צ, שוב שישי אחה"צ. יכול להיות שמישהו בגלגל"צ קורא את הבלוג שלי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
