חופש- זה אומר שבחודשיים האלה אני אמצא את עצמי רובצת בבית ללא שום מטרה.
זה אומר שבחלק הראשון של היום אני אמצא את עצמי בוהה בטלויזיה הקטנה הזאת שמזמן עבר זמנה במבט אתום, תוך כדי הליכה איטית ככל האפשר למקרר כדי לבדוק בפעם ה5 שהמקרר ריק ולהסביר לעצמי בפעם ה10 שאוכל לא יצוץ שם סתם כך.
אחר כך ימאס לי מכל הפעילות המעייפת הזאת אז אני אלך למחשב, אני אשב מולו עד שגם ממנו אני אתעייף נורא ואלך לישון.
אבל לא! בחופש הזה אני רוצה שהכל יהיה שונה. אני רוצה למלא את היום שלי בפעילויות מגוונות רבות ככל האפשר כדי שאני לא אשתעמם לרגע. (זה לא מה שאמרתי בשנה שעברה?)
בכל זאת,החופש הזה יהיה שונה כי אני אלך להיתנדב בקיטנה וליצעוק הרבה על ילדים קטנים שאוכלים נזלת.
אני הולכת להיות קשוחה ! אני הולכת להפחיד ילדים קטנים במבט העקום שלי וליגרום להם לסיוטים בעזרת הקול המסכן שיצא מגרוני כשאני אנסה לדבר בקול רם, ככה שהם ישמעו...
תבינו אני לא בן אדם שמדבר בקול רם בד"כ אני בת אנוש מאוד שקטה במיוחד אם אני לא מקירה את הסובבים אותי.
אני גם מתחננת למצוא לעצמי עבודה סוף סוף...כלומר חשבתי על למלצר איפשהוא... אני רק מפחדת שבגלל היותי מגושמת, מאוד, אני לא אחזיק מעמד הרבה זמן לפני שאני אפיל על מישהוא מגש או לפני שאני אביא לאנשים את המנה הלא נכונה.
הבעיה העיקרית היא שאני צריכה להכריח את עצמי לצאת מהבית וללכת לחפש עבודה. משו שאני אומרת לעצמי הרבה אבל לא עושה.
אני גם תיחננתי להפסיק להיות אנטיפאטית וללכת למקומות ולדבר אם אנשים ולא רק לשבת בצד כמו פוץ.
בסופו של דבר נירא לי שהחופש הזה הולך להיות בדיוק כמו כל חופש אחר שהיה לי לפני זה... ואני אהיה מרוצה ממנו גם ככה
אני טובה מאוד בלהתבטל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
