המסע של שירז

אני לא מצליחה להחזיק. לא מצליחה להחזיק בבטן את המשיכה שלי לאוכל. וואו אני כל כך מנסה.

אתמול הייתי כל כך רעבה, אבל בשונה משאר הימים זה היה רעב רע. חודר. מכאיב. מכרסם אותי. יצאנו לאכול והוא מסתכל עלי אוכלת ואני כל כך נהניתי... זה היה מרק בצל ממש טעים עם הרבה בצל בפנים וגבינה נמסה וקרוטונים והגיע עם לחם וסלטים ו.... וואו כמה המון אוכל. את השלושה ביסים הראשונים טרפתי בלי להסתכל עליו בכלל ואז קלטתי את עצמי מגעילה כזאת אוכלת, ועלתה בי הבושה המגעילה הזאת שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי מלהפסיק לאכול. למה זה היה כל כך טעים? לא אכלתי את הלחם וממש לא את הזבל ששמו לנו על השולחן, וגם התעקשתי לא לסיים את המרק רק כדי לראות אותו חוזר למטבח ולא לקיבה העצובה שלי. אני כל כך עצובה לאחרונה. ומרגישה מאוד לבד. לא יודעת למה אני צועקת על עצמי לפני השינה ורושמת כל ביס ומתחרטת על כל ביס. למה אני לא מצליחה להחזיק?

בשבוע שעבר אחותי האנורקסית הכוסית על הביאה לי מכנסיים מהתקופה השמנה שלה ואמרה לי לנסות אותם. וואו הם נראו כל כך גדולים אבל הם שלה, אין סיכוי שהם יעלו עלי! אבל כשהם נסגרו עלי והראו את עצמות האגן שלי הדבר האחרון שהרגשתי זה רזה. הרגשתי כל כך שמנה כי הם היו עוד צמודים עלי עד שכמעט בכיתי. אבל אמרתי לה תודה ועכשיו יש לי 3 ג'ינסים חדשים במידה 40 לשם שינוי ולא 44 השקי תפוחי אדמה שהייתי הולכת איתם עד עכשיו.

השיפור הוא כל כך איטי שאני לא יודעת איך להתמודד איתו. מצד אחד אני מרגישה - בפנים, בידיים, ברגליים, לא בבטן. אני מרגישה את ההבדל, אבל עדיין כל כך שמנה. אם רק הייתי יכולה לנקז הכל ליום אחד של סבל מטורף ואז להיות כמו שאני רואה את עצמי מבפנים. אם רק היה אפשר לחתוך בסכין חדה את שיפולי הבטן והמותניים המשפילים האלה ולהדק את הירכיים המשתפכות האלה, כמה הייתי מוכנה לשלם בשביל זה.... איכס אני לא מדברת על שאיבת שומן זה מפחיד אותי. אני רק רוצה שזה יעלם, שיצא ממני. אופ איך מפרקים את התסכול הזה!

לא יוצא לי לכתוב לאחרונה בגללו, הוא ממלא לי את הימים והלילות בביקורת עצמית של חוסר נוחות עם הגוף המגושם שלי, נשבעת שזאת הסיבה היחידה שאני איתו.  זה עוזר. מישהו יודע איך נפטרים מהריח של הרעב? אני שונאת לדחוף אוכל לפני שאני באה כי הוא מריח אם לא אכלתי, זה אולי הכי מתסכל אותי.

הלוואי שיכולתי להקיא. ניסיתי - אבל אני לא מצליחה, יצא ממש קצת ואז סתם בכיתי איזה שעה. אני חושבת אבל שזה יהיה תירוץ לאכול למרות שהייתי שמחה להוציא החוצה את עיסת האוכל המיותרת אחרי חוסר שליטה זמני. ממה אני יכולה עוד להתחזק?? איזה מזל שחורף ואפשר ללכת עם סוודרים ומעילים שמכסים את השומנים.

מחר אני אשים תמונה שלי ואז תראו את התסכול בעצמכם.

לילה טוב..

שירז