אנחנו שוכבים
במיטה שלך עם נשמת רווחה.
את שוכבת
מעליי. השיער הרטוב שלך,הריח הנקי של אחרי מקלחת נודף ממך.
שמה את
הראש על החזה שלי,ואני מרגיש את הגוף החם שלך נוגע בשלי,כמו שאני אוהב.
מדי פעם
מרימה את הראש,כאילו לוודא שאני עדיין כאן,שעדיין לא הלכתי.
זורקת חצי
חיוך,ומסתכלת עמוק לתוכי,מנסה להיכנס לי למחשבות.
אני מלטף
לך את השיער,ומעביר אצבע נוגעת-לא נוגעת על הגב שלך,רומז שאני לעולם לא אלך.
את נושכת
את השפה,וראשך נופל חזרה אליי.
"אני
אוהב אותך",לוחש לה באוזן.
ממהרת לנשק
ולומר שגם את.הכי שבעולם,יותר משאי פעם יוכלו לאהוב אותך.
משחקת לי
ביד,בודקת את הבדלי הגדלים בידיים,למרות שכבר בדקת מאות פעמים,וצוחקת מהתשובה
הברורה.
פעם אמרת
שאת מרגישה בטוחה איתי.ומאז אני מרגיש צורך להגן עלייך,לשמור עלייך מכולם.
שלא יכאב
לך,שלא תבכי,שלא תתאכזבי.
אם הייתי
יכול הייתי מצייר לך עולם של טוב,הייתי שומר את הנאיביות האין סופית שלך אצלי
בלב,שלא תתקלקל.הייתי עושה הכל בשבילך,את יודעת שהייתי עושה הכל בשבילך.
"על
מה אתה חושב?"שואלת,מעירה אותי מהמחשבות.
"שום
דבר",אבל בעצם על הכל.
על כמה
שהחיים יפים כשאתה בן 16.