החיים בשידוכים

היום לפני שבוע...

הידיעה המצמררת תפסה אותי נהנית עם חברות ומיד התפזרה המסיבה.

לשמוע את ההספדים ביום שיש בבוקר.

לראות את הכרוז עובר ברחובה של עיר ומודיע במבטא אידישאי שכעת יוצאת הלוויה של 8 הקדושים אשר נרצחו בידי בני עוולה. אבינו מלכינו קרע רוע גזר דינינו.

לבהות התמונות, הציציות, שלוליות הדם, הספרים והגמרות שותתות דם.

לחזות בראיון עם אדם שנושא על כתפו אחריות כבדה, ובהחלט עובר מסך.

להיות חלק מאחדות ישראל, חוצה גבולות ומגזרים, צבעים ואידיאולוגיות, ואפילו אמונה דתית.

והיום, לשיר עם האבלים את הפרק מההלל: "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי... יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו" במנגינה שתמיד כ"כ מרגשת אותי.

ולחתום את הכל ב:

יתגדל ויתקדש שמיה רבה.

על רבנן ועל תלמידיהון ועל תלמידי תלמידיהון דעסקינן באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר, יהי להון ולכון חינא וחיסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקודם אבוהון די בשמיא, ואימרו אמן.