עכשיו חזרתי מדייט שני עם בחור.
כבר בדייט הראשון לא כ"כ אהבתי את מה שראיתי אבל לא רציתי לפסול על מראה חיצוני בלבד. לעומת זאת, היום נראה לי שגם בביפנוכו אנחנו לא סיר ומכסה.
ואני מתלבטת עם עצמי: להתייעץ עם רב, כך שתסור ממני האחריות. ואולי להיפגש שוב כדי לדעת באופן נחרץ וסופי שזה לא זה בלי ספקות והתלבטויות. אולי לחתוך כאן ועכשיו.
כ"כ קשה לדעת מהי באמת הבחירה הנכונה. במקרים כאלו, אני מעדיפה לעשות דייט נוסף כדי להיות שלמה עם ההחלטה. יש שיאמרו שזה לא הוגן לבחור שאני מגיעה לדייט מתוך ידיעה שאין סיכוי, ואני כבר חושבת עם הבחור הבא בתור. אבל אני צריכה את זה לעצמי, כדי לדעת שאם אני מורידה, אז זה סופי ומוחלט (לפחות לתקופה הקרובה)
הוא לא מעניין אותי, הוא לא בדיוק הסגנון שלי ואנחנו לא חולקים את אותם ערכים. בנוסף, אני מנסה לברר עליו ולא כ"כ מצליחה. אז לקחתי את העצה של הדודות הטובות, שבגיל שלי א"א לברר כ"כ הרבה לפני כל בחור. עושים פגישה אחת ואם זה נראה מבטיח, מבררים. התאוריה הזו לא מסתדרת לי במיוחד אבל מי אני שאתווכח עם בני אדם שכן הצליחו להתחתן?
בעיקר, נמאס לי מהצעות שעל הנייר נשמעות כפתור ופרח, ופגישה למעשה זה ממש שמים וארץ. אחרי התאכזבויות שכאלו אני חושבת עד כמה לא מתאימים יהיו הבחורים שאפילו על הנייר זה לא בדיוק מה שאני מחפשת ורוצה. לה' פתרונים.
כואב מאד להודות שהבחורים שאיתם אני נפגשת היום, לא הייתי חושבת לצאת איתך לפני כמה שנים. עם הגיל מתפשרים...
וכל זה אחרי שלא נפגשתי כבר כמה וכמה חודשים...
וכאילו לא כבד לי מספיק, התקשר אלי מכר שמנסה לחדש את יחסי עם בחור מן העבר שנפגשנו ונפגשנו ונפגשנו ושוב נפגשנו. הבחור לא סגור עם עצמו, הוא היה שמח לדבר איתי באופן לא פורמלי ומצד שני הוא חושש להחזיר את הניין ושוב פעם להגיע לאן שהגענו בפעמים הקודמות: nowhere.
אני כבר מזמן התעייפתי ממנו אך בכל זאת, שוב נדלק ניצוץ התקווה שגורם לי להידבק לעבר ולא להסתכל קדימה ולהמשיך לצאת עם בחורים אחרים.
אז מחר בערב בע"ה דייט נוסף ואחרון. הקב"ה יכוון אותי לבחירה הנכונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
