ים של זמן לא כתבתי, לא רק פה לעצמי ולכם, אלא בכלל , הרבה זמן התעלמתי בנבכי נשמתי, משום מה הלילה יש לי מה לומר....
אני עובדת עם נוער בסיכון, מי שלא מכיר את המקצוע , את טיב העבודה ואת האוכלוסיהה לא יכול לומר לי איך לעבוד ...! אז לבוס שלי עם כול הכבוד ויש כבוד, אני שמחה שפיטרו אותך !
לעבוד עם נוער בסיכון ללא הצבת גבולות בעבודה זו התאבדות על המקצוע, אז ככה שאין בליבי עצב עליך אחרי ששנה שלמה אכלתי מרורים בגלל שיטות ניהול כושלות כאלו ואחרות שלך .
אנ עובדת עם נוער בסיכון ומתה על העבודה שלי, העבודה הכי נהדרת שיש, חרא שכר אבל בחיית, תודי בזה שהטלפונים שלהם והשיחות איתם שווים כול שקל במכולת...אני אומר למה החלטתי לפתוח דווקא בזה, כי אלון גל מצבן אותי!!!
האדון הלך לפנימיה לעבוד עם נוער בסיכון, להעביר אותם תהליך כשהוא בכלל מגיע פעם בשבוע לשם, ל 3 שעות והרוב מבויים
ובסופו של דבר הוא לוקח את כול הקדיט אליו, ..
קרדיט שמגיע לאנשיי הטיפול בפנימייה, הם אלו שהתמודדו ומתמודדים על הבעיות, התתפרצויות , המשקעים או האסימונים שיורדים לנערים....
אז אלון גל, עם כול הכבוד שהיית פעם נער אלים ומסכן ואכזר, זה עדיין לא אומר שאתה הוא זה שמתקן את העולם , אתה רק לוקח את הקרדיט....
ונמאס במקצוע הזה שאנשים לוקחים קרדיט על עבודה שאחרים עושים ...
הנוער יודע טוב מאוד מי נותן לו ומי לא, הנוער יודע , מאמין ויוצר קשר אמיתי על בסיס אמון רק במי שמאמין בו באמת, מתוך הלב
כשמסתכלים אחד לשני בתוך העיינים והנער יודע שיש מי שחושב עליו, דואג לו ויידאג לו ....
אז לכול הנערים והנערות שאני עובדת איתם..
אני אוהבת אתכם ויודעת שנתתי את כול הכלים שיכולתי לחיים
המון בהצלחה , אהבה ואמונה כי תצליחו לשנות את עתידכם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
