החיים, היקום, וכל השארנולדה בתשמ"ו. הגיעה לכאן במקרה, ראתה כי טוב (אפילו פעמיים!) ונשארה. חייה לא נוטים להיות משעממים בדרך כלל, לכן מעת לעת היא חשה צורך לספר חוויות לכל מיני אנשים. אלא שלספר את אותו הסיפור 42,000 פעמים וחצי זה לא פשוט. כתיבה בבלוג אונלייני, זה חוסך. |
| 3/2005
 קורה.
ובכן.
מה קורה איתך ולמה.
יש לך כל כך הרבה מה לכתוב שם, אבל אין לך חשק, בכלל, בשעות האחרונות את דיי חולנית. מה קורה איתך. זה לא בגללו. כולה קפץ עליך אוטיסט בתעוזה שלא מאפיינת את הגבר הישראלי הממוצע, לקח את ידייך בבהילות ושם אותן על החזה שלו. לא. משהו אחר. חזרת לדירה. הלכת לישון. על הספה, כן. הן באו והעירו אותך בקריאת שלום מהדהדת. כן, קריאת השלום המהדהדת יצאה מפיה של אותה אחת שכמעט בוכה לנו שנהיה בשקט כי היא רוצה לישון. כמובן, הצדק איתן, את יודעת. סך הכל, את בסלון. אבל בסלון יש אור, את צריכה אור בשביל לישון, אולי בדרך כלל לא, אבל עכשיו את צריכה אור בשביל לישון, ובחדרך ישנים... בלית ברירה את הולכת לחושך. עינייך מעט דומעות ואת לא יודעת למה. גם עכשיו הן דומעות. ואת לא יודעת למה. ישנת גרוע שם. מה היית עושה בלי צוקי שאפשר לחבק ולהירגע איתו. הוא מבין אותך, כן. בין היחידים. אבל היה חושך וזאת לא הייתה אותה שינה והן נכנסו ויצאו וחוזר חלילה והשאירו את הדלת פתוחה ולא יכולת יותר אז קמת והלכת לסלון, התיישבת על הספה, נעצת מבטים מפחידים, מבטים מאיימים, מבטים מסכנים, בכל דבר שזז, או שלא. לא ידעת אם את מעדיפה שהן יעלמו או ההפך, למשוך את תשומת ליבן. התעצבנת ואמרת שאת רוצה אוכל. שאין כאן אוכל וזה לא טוב. הלכת לסדר את התיק. שמת דיסק לא מוכר של שירים לועזיים ברדיו שהעברת לחדר. הזמרת נשמעה כאילו היא אומרת דברים מאוד נכונים לרגע ההוא. אז הגבהת. הן לא אוהבות את הדיסק הזה. הן לא אוהבות שירים לועזיים בכלל. סידרת את התיק. זרקת בגדים בברוטאליות לתוך התיק. חולצה. חצאית. שקיות. ספרים. לא טרחת לסדר. אין סיבה. הכל מקרי. חזרת לסלון. צעקת על המקרר. בלית ברירה, הלכת בלי לאכול. שיעור. דירה 4. מגיעה. אין אף אחת. איפה הן, לעזאזל? צעקת לעצמך, ואחר גם לחברה שלך בפלאפון. קצת יותר למעלה. היו עוגיות. לאחר מכן נמצאה להן סיבה: סיום פיסקה. מוצאות סיבה לחגוג. סיימנו פיסקה שלמה ברב קוק. לא, לא התעכבנו עליה הרבה זמן, פשוט, בדרך כלל לא מסיימות אותן עד הסוף. סיומים. דברים משמחים, משום מה. הדרך עלן, פיסקה מטופשת. הדרן עלך. למה שנרצה. מזל שעכשיו, כשאת כותבת מול המחשב, יש לך שקית-בועות לפוצץ. ביקשת ממנו שיקנה לך מתנה ליום הולדתך שק איגרוף. מלבד העובדה שהוא לא יעשה זאת כמובן, עד אז תצליחי למצוא אולי אספקה קבועה כלשהי של שקיות-בועות לפיצוץ. שואלת את עצמך, מה כל כך משמח בסיום. ואם כל כך נהנים מהסוף, האם זהו חוסר-ניצול עד-תום של הדרך. תפסיקי לחשוב. פולטת שטויות בשיעור. דאדא. שירה. פוסט מודרניזם. אוניברסיטה. פילוסופיה. דה-קונסטרוקציה. ה-נו"ן שנופלת בשפה העברית, אך גם סתם ככה נופלת לה בתור סוכה, או בתולה, משהו. נון זה דג. אני נ נח נחמן אני מתמוטט. פילוסופים שבישראל היו הופכים ליעקב ברדוגו משדרות. ז'אק, כבר שכחת את שם המשפחה. ובחזרה לבית. התגעגעת לרדיו, כן? הרדיו באוטו של הרב שי. איזה יום שהיה לך. איזה יום.
איזה?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
