החיים, היקום, וכל השאר

והם גם מה-זה מסובכים.

קורה לי כל כך המון, וטוב לי, בחייאת, טוב לי... ככה זה, האהבה עושה את הכל הרבה יותר כתום. (כמו ורוד, אבל עם צבע יפה באמת. (; )

אז לא זוכרת אם כתבתי, אבל נרשמתי סופית לפילוסופיה מורחב. איזה כיף, הא? סוגשל חלום שמתגשם.

ויורד ברד והמזג אוויר חמוד כזה.

ואני קצת חולה, אבל לא נורא.

והיו לי עוד כמה התקפים, 1-2, ובאחרון נפלתי ושברתי ספל אהוב, אבל לא נורא. גם נחבלתי בעצמי קצת, וזה כן היה קצת נורא, אבל עבר (פחות או יותר, אפשר לומר שיש לי בלוטה חדשה. (: )

ואני משתגעת מגעגועים כשאני לא רואה אותו,

ואני עובדת וטוב לי,

ואתמול באה מש"קית ת"ש לבקר, בשביל שהצבא יפטור את רן בכלל מלילות, באופן רשמי,

ושבת בבית של ההורים שלי!

ואתמול עשיתי רשימה של דברים-שצריך-לסדר-לפסח-לפי-רן וחילקתי את התפקידים בינינו,

ורציתי גם לעשות קניות, אבל היה קר...

ועשיתי לפני שלושה ימים בערך בדיקת דם, היה כיף, וכשחיכיתי בתור היה בטלוויזיה מופע שירים עיראקים פלוס קטעי סיט-אפ (הוא ישב, אז זה לא סטנד-אפ), גם על עיראקים, והיה ממש מצחיק! הראו מדי פעם את הקהל, שרובו ככולו היה מבוגרים בני חמישים כזה, אתם יודעים, מהנשים האלו עם המחשופים המכוערים והחזה המידלדל והגברים עם השיער המתולתל-מאפיר והחליפות המכובדות, עם השמות המוזרים, והם מחאו כפיים ואשכרה נהנו מהדבר הזה, היה קורע מצחוק.)

ואני מה-זה מאושרת עם כל מה שאני לומדת בסימסטר הזה. ממש! שיעורים מעניינים חבל"ז. ובימי שני אני לוקחת איתי את הלפטופ שלנו. (ביום שני האחרון זאת הייתה הפעם הראשונה, ורצתי לאוטובוסים, ונפלתי פעמיים, והספקתי אותם, אבל הברכיים שלי לא אוהבות את זה בכלל. מאז יש לי פטור מדברים שדורשים התכופפות. שטיפת כלים, לצערי, לא דורשת התכופפות.)

בא לי להמשיך לעשות שומדבר, כל היום, אבל בעוד 4 דקות (בשעה 2) אקום לי ואעשה עוגיות שוקולד-צ'יפס.

נו, מה, לא מגיעה לי קצת שלווה בחיים, הא?

בטח מגיעה!

אז לפעמים בא לי לרקוד ולהשתגע,

ולפעמים בא לי לישון בחיוך,

את השני יוצא לי לעשות, את הראשון לא,

חוץ מאשר בגן שאני נמצאת בו בימי רביעי, גן נעמ"ת, 4 כיתות של גילים שונים שאני משוטטת ביניהן ותומכת נפשית ב-7 ילדות מכיתה ח' שמתנדבות שם מבית הספר, ילדים כאלה פושפושונים שמה-זה עושים חשק אתם-יודעים-למה, וכיף לי לאללה שמה, וגם בפר"ח נחמד לי,

וזהו, כבר 2 ושלוש דקות, אז אני מאחרת ב-3 דקות, וכדאי שאלך כבר.

יום נפלא לכולנו, ושבת שלום!

ויודעים מה? מסתבר שגם רוב האנשים שגרים בפתח תקווה לא אוהבים את פתח תקווה, ואת זאת אנחנו יכולים ללמוד מהסקר הבא: http://news.walla.co.il/?w=//970748.

ואצטט את השורות הרלוונטיות לנושא: "בפתח-תקוה היתה ההוצאה הגבוהה ביותר בחודש להבראה, נופש וטיולים בארץ - 176 שקל". האנשים בפתח תקווה הם אלו שהכי צריכים לברוח מהבית, לנשום, להירגע, לצאת מהמקום המגעיל הזה שנקרא פתח תקווה.

הא.

אנחנו על הסוס! אנחנו על הסוס! אנחנו מרוויחים כסף ויש לנו אישור להיות כל היום על המחשב! או בקיצור, אם גם אתם צריכים להקליד משהו ואין לכם כוח, אני תמיד נמצאת פה, בשביל למצוץ את ארנקכם ולהקליד לכם משתרצו. בואו אתמול ולא מחר, כי אני בשוונג של העלאת מחירים דרסטית. או, במילים אחרות, גיליתי שיש אנשים שלוקחים 12 שקלים לעמוד, כך שאולי 5 שקלים הם קצת מידי. אז עכשיו אני כבר בין 7 ל8. והעבודות זורמות בלי עין הרע... רק צריכה להמשיך להיות מהירה (78 מילים לדקה, 100 אם 80% מהן הן בנות שתי אותיות. סתם. החלק השני של המשפט הוא קישקוש אחד גדול. אבל הראשון הוא לא. באמת 78. בספירה האחרונה. של קטע אקראי. שכלל אפילו מילים ארוכות, כמו א-נ-צ-י-ק-ל-ו-פ-ד-י-ה. ארוך, נכון?), ולפתח יכולת הבנת כתבים ומילים לא ברורות, ויהיה לנו טוב. יהיה לנו טוב... יה.

אהוב ליבי סיים טירונות ואנחנו מקווים שהוא לא יהיה חוטב עצים ושואב מים בצריפין, כי הוא יכול לתת הרבה יותר מזה. (ואני אומרת - זה הזמן למעט בקשיש. אך מכיוון שהתקופה העות'מאנית כבר עברה, אפשר לנסות סתם שוחד. (: )

(גיליתי שהקווימפרידים האלה ממש חמודים ושימושיים ומתאימים לי. יש לי משהו שימושי כזה (שגם ממש חמוד ומתאים לי), שמתי קיצור דרך למסמך כלשהו של פנקס רשימות, בשורת ההתחל, כך שאם אני צריכה סתם פתאום לכתוב טלפון או כתובת, או להעתיק איזהשהוא קטע, אני יכולה פשוט ללחוץ וזה נפתח. בקיצור, העניין הוא, שבין כל עניין ועניין יש המון קווים ארוכים. אז מותר לי גם כאן. (: )

(עוד אחד!)

נהיה לנו בית יפה. בכל ביקור של ההורים שלי, הוא הופך ליותר ויותר יפה, כל זאת בזכות ידי הזהב של אבא שלי, שמתקן ומתקין הכל, ידי הזהב של אמא שלי, שיודעת לסדר באופן מעולה, והכסף של שניהם, שמביאים בכל פעם "עוד משהו קטן לבית". (:

אז היום אבא שלי שם לנו ארון ישן ומדף ישן במטבח, כונניות בסלון, כמה מתלים בכל מיני מקומות, הביאו מאוורר שהיה איפשהוא בבית, הביאו גם טוסטר וסט צלחות ש"בדיוק היו במבצע", ובאמת שכל שנותר עכשיו זה רק לסדר את חדר השינה. כבר אמרתי שאני מתה על ההורים שלי?

השבת יש שבתברמצווה בישוב כלשהו ליד נהריה. לבן של דודים שלו. אני מקווה שהשבת תעבור בשלום. (או במילים אחרות: "נהריה? זה לא איפה שהיתה המלחמה? לא כדאי לעשות עוד שבת בבית?") לפני השבת חברה שלי רוצה לבוא לבקרני, כי היא תהיה בפתח תקווה עיה"ק. כששאלתי את המתוק שלי אם הוא חושב שיהיה לנו זמן בשישי לפני שנצא, הוא אמר שלא נראה לו ושזה לא מתאים. "היא אמרה שהיא תביא גם מתנה..." "אה, אוקי, אני חושב שבעצם נוכל להצליח למצוא זמן."

לצבוטלובלחי! ממש!

אנחנו לומדים מתמטיקה בשנה הבאה, ועכשיו אנחנו בקורס הכנה (650 ש"ח) שאמור לרענן את זכרוננו המתמטי משנות הבגרות. שום ריענון ושום חרטא, אני עשיתי בתיכון 3 יחידות, לא יודעת מה זה לוגריתמים, ואת מה שאני כן יודעת, אני יודעת בזכות העובדה שבהתחלה הייתי ב5 ורק אז ירדתי ל3. אחד מהתקפי האפילפסיה שלי היה באמצע מבחן במתמטיקה.

בקיצור, מזל שאני מצליחה להחזיק את הראש מעל המים, אני חושבת שאני היחידה שם שעשתה רק 3 יחידות, אבל גם לשאר קצת קשה לעקוב אחרי המרצה, כך שאני לא כ-ז-א-ת חריגה. (והוא כל הזמן עושה מלא טעויות, מזל שיש בכיתה כמה גאונים ששמים לב אליהן.)

אביה, המותק שגידלתי, כבר בת שש וחצי, וכמאמר השיר, בני השש וכו', היא הולכת לבית הספר. ביום הראשון אמא שלי דיי נפגעה ממנה, כשכל הילדים רצו שאבאמא יישארו לידם, והיא גירשה אותה. ("טוב, אמא, הבנתי את הקטע, להתראות.")

היא מותק!

ואני חושבת שהיא הילדה היחידה בעולם בכיתה א' שיודעת להשתמש בהקשר הנכון במילה "היפותטי", ויודעת מה זה מונותאיזם!

אני אוהבת אותה.

אני אוהבת את העולם.

טוב לי.

למרות שחדר השינה מבולגן.

בכל אופן, כדאי להשתמש בו עכשיו.

כי כבר מאוחר.

וצריך לישון.

ומחר צריך להקליד עוד מלא-מלא דפים.

על בוטניקה.

ותקשורת המונים.

(עוד אחד אחרון לסיום)

לילה טוב.

|פיהוק|

עכשיו צום. וזה קצת בעייתי, כי לא אכלתי גם אתמול יותר מידי. אלא אם אתם קוראים לשני משולשי פיצה ושתי קערות מרק אוכל מספיק ליום שלם.

(אני לא.)

(למרות שגם הפיצה וגם המרק היו טעימים מאוד.)

אני מלאת אהבה לעולם, ורוצה לצעוק בכל הכוח כמה שהחיים טובים ונפלאים,

אבל אין לי זמן לעשות את זה, כי אני בת-שירות חסרת חיים.

תאמינו לי, אפילו לעובדי הקבלן במפעלי ים המלח לא מתייחסים ככה! עבדתי אתמול משמונה עד שמונה וחצי, ולא, לא עבדתי חצי שעה. עבדתי 12 וחצי שעות ברציפות! אההההה!!!

(מי זוכר בכלל מה את עושה בשירות, אה? למה את מצפה שמישהו יבין אותך?)

אני בת שירות אומללה בעיר הבירה של הגרעינים, ועושה עבודת קודש שמתבטאת בשיעורי יהדות בבתי ספר. ובגנים. ולקשישות חביבות שמביאות אוכל וממתקים כשמשעמם להם, וכך נוצרת הפריה הדדית.

(אם בין הקוראים מסתתרת שמיניסטית/בת שירות שנה ראשונה שעוד לא מצאה מקום לשרת בו את העם, ומחפשת שליחות אמיתית, בלי עומס, חוץ מלפני החגים (להזכירכן, הנה מלאי החגים/אירועים מיוחדים שמצריכים התייחסות במהלך שנה: כל החגים של תשרי, יום פטירתו של רבין, חנוכה, עשרה בטבת, טו בשבט, יום האם/משפחה, פורים, פסח, יום העצמאות וימי הזיכרון למיניהם, שבועות, ועוד היד נטויה). עבודה עם סיפוק בצידה, אנשים מדהימים, ובכלל, כיף לא נורמלי. כי מי שבמל"י - הוא לא נורמלי! - - מוזמנת לפנות אליי לקבלת פרטים.)

לקראת פורים, עשינו הצגות בבתי הספר. היה נפלא. אני בתפקיד משני, שרק מוכיח שלא משנה מה גודל התפקיד שלך, אתה תמיד יכול לגנוב את ההצגה. בסוף ההצגה של אתמול, אחרי שייבשו אותנו שעה וחצי לפחות, בשמש, במעיל עור, באה אליי המנהלת ואמרה שהייתי נהדרת, "את צריכה ללכת ל-"הבימה"!"

אני: "לא, אני צריכה דיאודורנט!"

היא (אל שאר הבנות): "תנו לה שני כדורי רטלין, משהו..."

וכל המורות התלהבו מ"הקטנטונת הזאת" שהיתה כזאת מעולה.

שיהיו בריאות. שכחתי את השורה שכללה בתוכה את עיקר המסר. (נו, אולי בגלל זה.)

איזה יופי של עולם! ואל תגידו שאני מתלהבת מעצמי יותר מידי,

כי אני כבר יודעת את זה. טראגי.

(אם בין הקוראים מסתתר/ת במאי/ת, מפיק/ה, סוכן/ת שחקנים שבדיוק מחפש/ת מישהו לתפקיד רציני,

הוא/היא מתבקשים להמשיך לחפש. חה חה חה.)

(למה, במשך כל העזאזלים, אני מתלהבת ממחמאות של מורות בבית ספר? בחיי שאני בנאדם שלא מעריך את עצמו וצריך חיזוקים.)

אני דווקא מעריכה את עצמי, אבל לא את המציאות, ולא את הישארותה כמות שהיא, ואני צריכה מלא חיזוקים, וזה כבר ממש לא נורמלי ומתקרב לגבולות האבסורד.

אז סיכמנו שאני בת שירות חסרת חיים. אה, ואני זאת שאחראית על אירגון פסח. אה, ואני גם עושה פסיכומטרי במועד הקרוב. אה, ואני גם מתחתנת עוד שלושה חודשים וחצי.

אני דוּש חסרת חיים.

אבל, סה"כ, זה טוב שהחיים עמוסים ככה. כיף מוזר כזה. סוג של מזוכיזם.

לא, כי אלו פשוט החיים, כך שאני לא חסרת חיים, אני מלאת חיים.

(ואם בין הקוראים מסתתר בית שרוצה להימכר/להישכר באיזור פתח תקווה, אני אשמח שגם הוא יצור עימי קשר.)

אה, ואל תדאגו, אני מתעדכנת מדי פעם בקורותיכם בבלוגיכם.

פורים שמח,

עדי.