מגע של זהב בשמיים של סוף, שם השמש נעלמת ומותירה בי ספק גדול.

אני מחכה למשהו שידהים אותי עד כדי אבדן מילים.

והוא, ידע הרבה יותר ממה שחשבתי.. הכיר צדדים בי שאפילו אני לא הכרתי.

על אף הלבטים, ידעתי שעצם העובדה שאני שם בטוח אומרת משהו,

לכן התעקשתי. וקיבלתי את מה שרציתי.. אך עם טעם של עוד.. עוד הרבה.

הוא ידע הכל- איפה, כמה.. הופתעתי לטובה. ואני מניחה שגם הוא.

"מתי נתנשק?

דיברנו כל הלילה

תשוקה גדולה

במסווה של רומנטיקה

מתי נתנשק?

נקרע את החולצה ממך

תעלם העדינות

אמת "קטנה" תעמוד זקופה.."