כרגע, אין דבר שאני יותר חושקת בו מאשר להיות הרחק מכאן.

הכמיהה שלי לדברים מסויים כבר החלה מעט להכאיב ואין ביכולתי להתמודד עימה כרגע.

כל יום שעובר הכל מרגיש לי אותו דבר, אין ריגושים ובמובן מסויים הכל כל כך קר;

אך עם זאת בא הצד החיובי שמזכיר לי למה אני לא נוסעת מפה, האמנות.

גם באותם ימים בהם התשוקה חזקה ממני ואין אף אחד עימי,

האמנות שם. היא תמיד תהיה שם ולעולם לא תלך [לפחות כל עוד אני אגיד לה להישאר].

אחת מעבודותיי שנמצאת כרגע בעיצומו של תהליך נתנה לי להרגיש קפיצת מדרגה;

בייחוד מבחינה טכנית, מה שחשוב לא פחות מהדמיון לטעמי במקרה זה.

אך מה יותר טוב מאשר האיזון המושלם.

האפשרות בה אני יכולה לשלב בין המקום בו אני הכי חיה שאפשר לבין הדבר שהכי מחיה אותי, גם כשאני לא שם.

ובכל זאת, מן התשוקה אין ברצוי וביכולתי לברוח,

היא מרגישה לי כה קרובה ובו זמנית גם כה רחוקה שהיא כבר החלה לערפל את חושיי עד כדי חוסר היגיון כמעט מוחלט.

שכוח אפל רודף אותה