מאז שהעלת את הסוגיה, ברגע טרום שינה על המיטה הזוגית בבית התלאביבי, היא הפכה לשיחת היום החודשית שלי. בהתחלה דנתי בעניין ביני לבין עצמי במכתב שמוען אליך ונכתב בלילה שקט במיוחד בדסק. אחר כך התעייצתי עם מוכר הספרים, שהתחתן איתי פעם על במה מול עשרות אנשים ע"י בחורה בכובע סנטה קלאוס. גם הוא מתלבט עכשיו לגבי טיב מערכת היחסים הנוכחית. ניסיתי להבין אם זה חוסר עניין כרוני או שאולי זו רק איזו קלות בלתי נסבלת, שניורוטים נוטים ליחס אותה למגרעה כוללת של הצד השני (מסוג- הוא מוכרח להיות דביל גמור אם הוא רוצה אותי, וככה, בכזו תאווה וקלות). אחר כך שאלתי את זו ששמה מתנוסס ביחד עם שלי על דפי עבודות סוף הסמסטר בפסיכולוגיה, אבל השיחה גלשה לאבא שלה. בסופו של דבר התייעצתי עם הבחורה שאני תופסת ממנה הכי הרבה כמעט בכל נושא, אבל ללא כל ספק בנושאי זוגיות יציבה, אחותי (שתחגוג ביוני הבא עשר שנות נישואים ושלושה ילדים של שלמות). היא הנהנה הרבה וצחקה, ובאותו הזמן לשה בצק ללחם עם גרעיני חמניות, בתנור נאפו מאפינס תירס ובמקרר עוגת גבינה תלת שכבתית. אמרתי לה, אני מבינה איך הזוהר הראשוני מתרגם אל תוך חיי יום היום ומשתנה אבל אני לא בטוחה איך זה אמור להיות. היא אמרה, אני מניחה שזה בעיקר עניין של חינוך, הכל משתנה כל הזמן, הוא צריך להיות טוב ומוכן להשתנות לצרכים של הרגע.
בהתחלה באו טל ונועם. נועם הוא היחיד שלא סיפרתי לאמא שלי עליו, אז אחר כך היא שאלה אותי אם הם זוג. אחר כך באתם אתם, את מלווה באחקטן נטול בתזוג ובגיא. אין לי אתכם של תלאביב. אין אף אחד שאני יכולה לשטוח בפניו את משנתי בנוגע לבהירות של סילביה פלאת' מול הריקבון של בוקובסקי והוא יתנצח איתי בלהט. אין אף אחת שתגנוב ממני כוס מלאה בג'ין ומיץ תפוזים ותספר על הזיונים שלה, אין שני מחנות נצים- האם בנים עושים ביד עם קרם גוף או שהם יורקים לעצמם על כף היד. אין אף ילד קטן עם עגיל בלמעלה של האוזן שיגיד בואו נצא החוצה, בא לי לעשן ואין עציץ מקרי שהופך למאפרה לעת מצוא. אין חיילת אחת שתתקשר בשתיים בלילה ותגיד יאללה, בואו ואנחנו נזיז את השער בעדינות כי יש שם קיפוד ונשב אצלה במרפסת בית מעץ עם עוד סיגריות וופלים דקים בטעם ווניל ונדבר על עסק הביש ואמיל גרינצוויג. יש לי שם ים גדול וספריה מלאה לברוח אליה ולימודים לטבוע בהם ועבודה להתרכז בה, יש לי חברות של יום יום וידידים של כוסות קלקר, יש לי איש אהוב שממלא את העולם שלי.
כשאני באה הבייתה אני בת שש עשרה שוב וזה לא משנה כמה פעמים תכריזו שכיתה יב הגיעה אל קיצה בשנת אלפיים ושתיים. בעולם גיל שש עשרה אפשר לקרוא כל היום מוסף הארץ בתוך האמבטיה, אם היא מתקררת אפשר לרוקן אותה ולמלא מחדש, הדוד יכול להשאר דולק שעות ויש הרבה סבון שהופך לקצף. בעולם גיל שש עשרה זו רק חובה מוסרית להתעדכן בפורמט החדש של ארז טל ואז לקטול אותו (אבל לקוות לטוב, כי בכל זאת , יש לו ילדה יעלי והיא רק תינוקת טרייה). בעולם הזה לא מסתפקים בפחות מלחם שאור אורגני קל של הרדוף או בכל דבר אחר שרק רוצים. הולכים יחפים ומשתכרים אבל ממש רק קצת ונוסעים באוטו ברחובות ומטיילים בפארק. הכל קטן, אבל יותר מזה- צמוד. ואת כמו שאת זה לגמרי מוצלח ולחלוטין מספיק.
בגיל שש עשרה את מציצה ואם זה רק נראה מלהיב את עשויה לבדוק את זה לרגע (זה יכול להיות הבחור הבא שלך, המורה לגיאוגרפיה, ג'וינט, מלגה ללונדון או לימודי רפואה) ואז את הופכת לחץ ממוקד במיוחד. בדרך כלל לא תדעי איפה תצאי ממחילת הארנב הזו אבל את מזנקת פנימה בביטחון שמקורו סמוי לעין המתבונן מבחוץ. אחר כך תדעי להזדיין רק עם קונדום, שטיול בעולם הופך את הכל לאפשרי, שלימודים זה עניין שדורש הרבה מאמץ לפעמים. על כל זה את לא חושבת בהתחלה, זה שכר לימוד יקר יותר מעשרת אלפים שקל בשנה. לפעמים את טועה. אז את נכנסת להריון או עוזבת בחור שאוהב אותך. את לא מתכוונת להפוך לאמא לפני גיל עשרים, אז את עושה הפלה. זה ימשיך לרדוף אותו ולכן גם אותך, אבל אין לך ברירה אם את אוהבת אותו באמת.
משפט שמתחיל ב"קראתי בלאישה" עשוי להפוך לוידוי מביך אבל אני מקבלת את הגליונות בחינם והשיחה התגלגה מאליה. גלית גוטמן וזיו קורן, אתגר קרת ושירה גפן ועוד מלא זוגות שיש להם ילדים אבל הם אפעם לא התחתנו. האמא הפולניה שלי הייתה מתפלצת אבל החופש הזה, חופש הבחירה הבלתי מוגבלת, מרגש ממש. ובכל יום מחדש, אולי הרבה יותר מטקס דתי חד פעמי. נטשה מוזגוביה הפכה לאם בגיל עשרים אחרי שטיילה הרבה בעולם ועכשיו יש לה ילד בן שש והיא משלימה תואר שני במדעי המדינה, אבל אני לחלוטין גולשת. ניסיתי לומר- אפשר לעשות הכל, אבל מה כדאי לעשות ואיך ומתי ומי יודע הכי טוב ומי יודע טוב פחות ממך ומי יותר? ואיך לדעת מתי להמשיך להלחם ומתי לוותר, ואיך לדעת אם זה באמת או רק דמיון? ואיך אפשר לנתק את פעם מעכשיו ואיך אפשר להמשיך מעכשיו אל אחר כך ולשפשף את המקומות הכואבים עד שיחלימו? ואיך אפשר לגרום לו לדעת ואיך אפשר להיות בטוחה שהוא אמיתי ולמה ולמה ולמה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
