תמיד עברה בי המחשבה הזאת , של מה יקרה שאת תלכי.
ותמיד פחדתי מהרגע הזה שתעזבי.
פחדתי מזה שאת לא תהיי איתי.
פחדתי מזה שאת תלכי ואני ישאר לבד.
פחדתי מזה שאני לא ידע איך להתמודד עם זה.
וזה קרה , ואת הלכת.. ואני נשארתי פה.
אני נכנסת לאיפה שהיית , אני נכנסת לחדר.
ואני רואה ריקנות שכזאת.
שאת לא שמה , ששקט , שנעלמת לי , החלק הזה שהיה שלך כבר לא שמה.
אני לא יודעת איך לתאר את החסר הזה שבלב שלי.
קשה לי.
אני נכנסת ואני מתאפקת לא לבכות.
קשה לי לחזור למקום שאת היית שמה , שאת היית מקפצת שמה , שאת היית שמחה שאני באה ,
שאת היית יושבת לצידי ובאה אליי בשמחה כזאת .. באושר.
אני אוהבת אותך...אני כל כך אוהבת אותך.
תמיד וחסר חלק מהלב. הלב הזה שתפסת בו מקום כ"כ גדול ועצום.
והמקום הזה שעכשיו ריק.
אבל הוא מלא , הוא מלא בזכרונות , ומהתחושה של המגע שלך.
את חסרה לי כ"כ.. את חסרה לי פה לידי.
את חסרה לי בלב.
אבל את תמיד תשארי בו.את תישארי בלב הזה , כי את חלק גדול ממנו , ואת התקווה שלי להמשיך הלאה.
אבל להמשיך ולא לשכוח. בחיים.
אני אוהבת אותך.אני כל כך אוהבת אותך!
3 שנים כבר שאת לא פה..ועדיין קשה לי לקבל את זה.
לקבל את זה שאת..מתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
OMG its Ria :O!