שנים שלא הייתי פה.
עברתי מאז הפוסט האחרון מלא.
באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל,אולי בעצם עדיף שאני אפילו לא אתחיל.
דברים טובים דברים פחות טובים אבל מה שבטוח שדבר טוב אחד קרה.
גיליתי המון פרצופים שאני חושבת שהייתי צריכה לגלות ממזמן והכרתי מישהו טוב,בנאדם טוב.
החיים מלאים בפניות וכל פעם צריך למצוא את השביל הנכון.
אני חושבת שדי הצלחתי בבחירות שלי.
השנה החדשה התחילה.
הלוואי והייתי יכולה לראות חמישה פוסטים שלי קדימה. רק חמישה.
אבל היא התחילה כמו שצריך והלוואי ותמשך ככה.
מחר כיפור.
באמת שחשבתי המון על השנה שעברה לה.
אני לא תמיד צמה,לרוב אני מנסה ומתייאשת באמצע.
השנה משום מה אני מרגישה צורך לצום,לבקש סליחות. זה לא בגלל שאני חושבת שעשיתי המון מעשים רעים.
זה פשוט כי יש לי הרגשה כזאת,חזקה יותר שיש מישהו שקובע מה יהיה גורלי.
ואם כבר גורל...
התחלתי להאמין שהוא ממש קיים.
הייתה לנו הרצאה בבית ספר שרק הוכיחה לי את מה שהתחלתי להאמין בו.
עוד מעט טיסה לפולין.
הלוואי והייתי יכולה לתאר את ההרגשה שאני מרגישה כלפי הטיסה הזאת.
את הצורך שלי ואת החשיבות שיש לה בשבילי.
גורל,פולין...[קטע שמתאים להכל],מתוך ההרצאה בבית ספר.
מי שכתב את הקטע הזה הוא אדם ניצול שואה.
"האומנם נכונה היא אותה התאוריה המבקשת כי נאמין,שהאדם אינו אלא תוצר של גורמים רבים,גורמי תנאים וסביבה-בין בילוגיים,בין פסיכולוגיים ובין סוציולוגיים?
כלום האדם אינו אלא פועל יוצא מקרי של אלה?
[...]ניסיון חיי המחנה מורה לנו כי יש בידי האדם חופש בחירות פעולה[...]אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית,של עצמאות המחשה,אף בתנאים נוראים של עקה נפשית וגופנית.
אנחנו שחיינו במחנות ריכוז,זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח,
כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנשו- לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסויימות,לבור את דרכו."
ויקטור פרנקל,האדם מחפש משמעות,עמ' 85
שנה טובה וצום קל לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
