* שני אל תקראי את הקטע הבא, הייתי חייבת לכתוב אותו אבל את חייבת לא לקרוא אותו*
הנה אנקדוטה משעשעת....
לפני רגע, מיררתי בבכי על השולחן שלי - ואני רצינית לחלוטין כבר שנים לא בכיתי ככה....ועכשיו אני מדברת ברוגע מוחלט עם חברה שלי.....
ומה שעוד יותר מצחיק זה משהיא אמרה "חסר לך שלא יהיה לך מצב רוח טוב יותר מחר" ואני עניתי "כן, כמובן".....
אני שונאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני אפילו לא יודעת מה או מי אני שונאת אבל כל כך רע לי....
זה לא צריך להיות ככה, לא כשאת מנסה לחגוג 20...
אני בוכה וזה לא מפסיק, אני מקנחת את האף וזה לא מפסיק...פשוט רע לי....
הייתי רוצה ללכת להתקרבל מתחת לשמיכה שלי אבל יש לי הרבה עבודה לעשות....
הייתי רוצה ללכת ללכת לבכות לאימא אבל אבא כבר צעק עליי היום שתיכננתי את הכל ממש גרוע. טוב שהוא פשוט לא אמר לי שאני טיפשה וזהו....
הייתי רוצה לדבר עם החבר שלי אבל * הוא חולה * הוא לא מבין ממה אני כל כך מודאגת * הוא חושב שזה הכל שטויות * כדי להרגיע אותי הוא אומר שכל החברים שלי יהיו שם מחר ויחכו שאני "אבדר אותם" * ויש לו עוד המון סיבות למה .....
הייתי רוצה לפנות לחברים שלי אבל הם כולם עסוקים בהלוויות, בחגיגות, בלימודים ובהכל....
הרגשתם פעם שפשוט בא לכם לתלוש מעצמכם את העור?
כן, ככה זה כואב...
למה אני כותבת את זה?
כי הייתי רוצה עכשיו לצאת החוצה ולצרוח - אבל אני לא יכולה.......אז אני צורחת דרך האינטרנט......
אני.....עצוב לי....
לא ככה צריך לחגוג יום הולדת 20....
לא ככה....
יול
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
