"להתרסק אל תוך הקיר, לא כל כך בא לי - למרות שזה נראה לי הפתרון הכי מהיר..."

שלא תחשבו, אין לי שום נטיות התאבדותיות, כרגע לפחות :)

סתם יש לי מצב רוח קצת מהורהר וזה מין שיר שנתקע לי בראש (החבר שלי אוהב אותו, אז אני שומעת אותו דיי הרבה).

שמעתי היום חדשות.

(זה משהו שיכול לשנות את את המשפט השני)

כשאני שומעת חדשות (מה שקורה פלוס מינוס פעם בשנה) אני תמיד שוקלת לפרוש מהעולם הזה....

כי לפי החדשות מה כבר יש בעולם?

רעב בסומליה ובכל חור אחר על פני כדור הארץ, משפחות הרוסות וקטינים שעונסים קטינים אחרים. בלי להזכיר את פצצת האטום , את הסכסוך עם הערבים ואת זה שהממשלה שלנו מושחטת.

במילים אחרות אני לפעמים תוהה למה אנשים בכלל טורחים להקשיב לזה אם אין שם שום דבר טוב להגיד על העולם. העולם דרך העיניים של תוכנית החדשות הוא עולם עגום כל כך...

אני לא אומרת שבחדשות צריכים לזייף דברים או לשקר (תודה רבה גם ככה עושים את זה בכל מקום), פשוט לדעתי כשאתה מוסר כל כך הרבה חדשות רעות אתה צריך גם לתת פיסה של תקווה. כי הרי מה הם החיים שלנו ללא התקווה?

וזאת עובדה שהמציאות האנושית תמיד מכילה תקווה כל שהיא ....אז למה לא להראות אותה?

(ואני לא מתכוונת לקטע בסוף מהדורת החדשות המורחבת שבו מספרים על איך איזו פילה או נמרה אימצה גורים של דולפין).

מחר אני חוזרת לבסיס.

זה מצחיק איך שכל פעם שאני נוסעת לבסיס אני חושבת על בערך 10 נושאים לפוסטים ואז כשאני חוזרת הבייתה אני יבשה כמו המדבר (אוי, זה לא נשמע ממש טוב...).

עוד עובדה מצחיקה שרציתי להביא לידיעת כל משועמם אקראי שבוחר להיכנס לפה:

אני, בחורה ממש לא קרבית יצאתי כמעט כל יציאה אפשרית;

שושים, חמשושים, 11:3, 10:4 , 9:5, 8:6, שבוע - שבוע, סגרתי 21 , 4:10 ....

(אני מניחה שלמי שעוד לא התגייס זה נשמע כמו צופן מאוד מחוכם ).

מה שמצחיק בעניין הזה שלא היה לי אפילו שבוע אחד שבו יצאתי ימיות כמו כל ג'ובניקית נורמלית (אז כנראה שאני פשוט ג'ובניקית לא נורמלית :)).

תשאלו למה אני בוחרת לחלוק איתכם את כל השיעמום הזה שלי ?

כי זאת הבחירה שלכם להיכנס לפה או לא וגם כי אני ממש נהנית מזה שיש לי סוף סוף רגע פנוי כדי לשבת ולחרטש דברים לחלל העולם :)

"אמת או חובה אמת או חובה , מה יש בה מה יש במילה אהבה "

עוד שיר עברי שאני מצטטת...למה הפכתי ?!

(או במילים של "האדונית והרוכל" - "אוי, כמה התרחקתי....")

שימו לב ילדים: כשיש לכם חבר/ה הוא משפיע על ההגיון הבריא שלכם ואתם מתחילים לעשות שטויות!

ואני לא מתכוונת לשטויות שמהן מזהירים אתכם כל סרטי ההסברה שראיתם בכיתה י' אלא משהו הרבה יותר גרוע!!!

אתם נהיים סובלניים יותר!!!!!!!!!!!

אתם מוכנים לסבול שטויות שבעבר היו גורמות לכם לרוץ למגדל הקרוב, לקפוץ ולצעוק חמשושים!

כן....עצוב....

הייתם פעם בצפת ?

עד לפני שנה ותשעה חודשים אני הייתי מגמגמת בתשובה לשאלה הזאת ועונה משהו בסגנון של "טיול שנתי בכיתה ח' ".

אבל היום המצב שונה לחלוטין - צפת היא כרגע המקום שאני מכנה בית...

אל תטעו, גם הבית הוא בית, אבל גם צפת במרחק של 3 וחצי שעות נסיעה הפכה להיות בית.

נסתרות הן דרכי האל, לא?

מקום קטן, בסוף העולם, עם צמחיה שופעת והמון אנשים לבושים ארוך...

פינה קטנה, בלי רמזור אחד בכל השכונה, אבל עם חנות נרות מהממת....

כן, ככה זה להיות בצפת.

אי אפשר להשוות את זה לתל אביב, אי אפשר להגיד על זה גם חיפה -

אבל צפת זאת לא מילה גסה :)

זה מקום יפיפה שאני אזכור לתמיד , יהיו זכרונות טובים ויהיו גם רעים....

אבל ככה זה כשאתה זוכר עיר לתמיד.

" אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין פה פרחים,
וכינורות דביקים שמנגנים. "

כי אחרת איך שווה האהבה ? :)

עם כל זה שאנחנו הנשים המודרניות פותחות לעצמינו את הדלת....עדיין צריך את הפרח ההוא על הכרית בבוקר.

או לפחות זה מה שאני מרגישה ...

אני חושבת שאני מתחילה להבין כמה דברים בנוגע לעצמי ( אוי, קוראים לזה מחסור בשעות שינה )...

פעם כתבתי ביומן "האהבה עיוורת אבל השכנים לא"....והתכוונתי לזה במובן המקובל...

אבל עכשיו אני מתחילה להבין שאנחנו באמת עיוורים...

איך רגש אחד מצליח לעשות בנו כאלו שפטים?

"הו דון קישוט
אל תהיה כל כך תמים,
בעולם ילד
אין מקום לסתם חולמים.
הו דון קישוט
תתעורר למעני,
כך או כך תישאר
האביר שלי "

שלכם, יול