על מה ולמה חושב חייל צה"ל חודש לפני השחרור ?
אי שקט נפשי זאת בעיה נפוצה אצל אנשים שעומדים בפני שינויים ....
אני עומדת לסיים תקופה של שנתיים שבא הייתי רכוש, חשבתי כמו רכוש והדחקתי הרבה רצונות אישיים שלי.
וזה לא היה רע , זה היה נוח .
אפשר להדחיק דברים ואפשר לשכוח, אבל אף פעם אי אפשר למחוק, הפעולה לא קיימת בגנים.
ולכן בשלב כלשהו זה חוזר אליך.
ואם במשך שנתיים אתה לוקח את הכל רק לצד אחד של המוח כי השני נמצא במסלו מנוחה ל"לא רכוש צה"ל" , אז כנראה שזה גם יחזור אליך.
בתקופה האחרונה אני מרגישה המון אי שקט שמתבטא גם המחלות וגם במצבי רוח.
אני עומדת לצאת מהצבא וזה ממש לא קל ולא נוח.
אני לא אומרת שזה רע, יש המון אפשרויות, אבל גם אפשרויות להיכשל.
אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, בחוסר החלטטיות , בחוסר ידע....
אני מרגישה צורך לא להרגיש או להתפוצץ.
יש בי כרגע המון ניגודים, של אהבה ושנאה לאותו בן אדם, של חברות וחוסר אכפתיות , של צורך להרגיש וחלל ריק, של התחלה של אובססיה וריסון עצמי....
ואני פשוט לא מרגישה שאני יכולה להתמודד, אין כרגע אפשרות לברוח - אז מדחיקים. אבל לא עמוק כי את זה למדנו כבר בדרך הקשה ....ועדיין אני חושבת שאני אתמוטט ....אני לא יודעת, אולי אני דווקא אצליח ....
אני לא נמושה ואתגרים הם מסלול חיי, אבל אני פשוט כרגע לא ממש רואה את השביל ... אני יודעת שאני כנראה עומדת עליו והכל חלק מהתהליך, אבל גם הכאב הוא תהליך.
***אגב מי שבטעות הגיע לכאן הגיע הזמן להבין שזה לא ממש מעניין ודיי נשפך ופשוט לעבור לבלוג הורוד הבא. ***
יודעים אבל מה הכי מפריע לי ? החברים , בסדר בכנות - גם החבר.
הם שם אבל אולי כבר לא .
חלקם רחוק יותר וחלקם קצת התקרבו אבל הם לא הם ואני כבר לא אני , לא אני מכיתה יב.
אני יודעת שזה שינוי, אני יודעת שזאת המציאות...
אבל אם אנחנו לא משהיינו אז מה אנחנו ?
מה אני , מה הם עכשיו ?
ומי יהיה שם כשאני אחזור שוב ?
זה הפחד הכי עמוק, מי יהיה שם ? מה נשאר מכל מה שהיה ?
כי על פני השטח התגברנו על הגיל וגם על המרחק, אבל עמוק בלב היא כבר איננה שם כמו קודם, והוא כבר לא מקשיב לי באותה הדרך, והיא כבר לא יודעת מי אני ....
אני זוכרת שזה היה הפחד הראשון שלי בבסיס סגור אחרי התעקלמתי - מי ישאר שם בשבילי כשאני אחזור מהמלחמה ?
עצוב, אני סתם ג'ובניקית ומדברת על מלחמות...
והחבר .......היא נפרדה מהחבר , וגם אותי זה קצת מפחיד ?
כי מה יהיה איתנו , רחוק רחוק מאחורי הקשת יש אושר בעולם .....אבל כמה רחוק ....?
וזה כל כך מפחיד, כי אני פתאום מרגישה מאחורי וילון שקוף רגשות אמיתיים, שכואבים ופוחדים בצורה כנה לחלוטין.
מצחיק, כרגע בזמן הכתיבה גיליתי שאני מפחדת .
מפחדת לאבד אותו , מפחדת לאבד את עצמי בו .
אחרי כל הזמן הזה לשבת לבד בבית, פתח בי צוהר לכמה רגשות - נו מילא , פחות להדחיק.
רגשות אמיתיים זה מפחיד , למה קשה להגיד את זה בקול רם?
מוזיקה מאז ומתמיד נתנה לי כוח .... אני מרגישה ממש הזויה עכשיו , אני בקושי מרגישה את הגוף שלי והרגשות שלי נמצאים בבלנדר....
לא, לא לקחתי שום כדורים, זה בטוח.
אני יכולה עכשיו לשכב , לקפוץ או פשוט להיות...
מי אני ? מה אני ?
יש שלב שבו עונים על השאלות? או שפשוט מפסיקים לשאול אותן אחרי שמדחיקים מספיק ?
לא הדחקתי אבל זה ממש מפחיד, כשהחושך בחוץ ומבפנים הכל במערבולת, אז הרבה נחשף...
אני באמת מרגישה , אבל הכל מעומעם בגלל הפחד; מה אם הם כבר לא שם? מה אם הוא כבר לא צריך אותי ?
מספיק עם כל זה .... ככה זה תמיד ....
אי שקט נפשי זאת בעיה נפוצה אצל אנשים שעומדים בפני שינויים ....
זה מה שמרגישה חיילת יחידה מצפון המדינה , ובעתיד מהמרכז.
יול'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
