שלום ימי שישי פנויים.
זהו, סיימתי לחלוטין את כל 600 השעות שהייתי חייבת לקיבוצי הקסום. כעת הוא חייב לי רשיון נהיגה!
600 שעות. רובן ככולן על עבודה בגנון ובגן. 600 שעות של ניגובים [ולא חומוס...], פתירת סכסוכי "הוא לקח לי את המקל!!!@!@", הרמות קול והרבה הרבה ציפייה ממש ליום הזה.
סוף סוף, עוד מטלה שניתן לסמן עליה את ה-V הנכסף. הגננת אמרה לי שהיא דווקא תשמח אם אני אמשיך לעבוד, תמורת כסף מעכשיו, אבל אני ממש לא הולכת לעשות את זה. לי, לשמחתי, יש אופציות מעט יותר מכניסות והרבה יותר נעימות אם אני ארצה לחסוך. אחרי הכל, מה זה להיות "סייעת" בגיל הרך? להיות רס"רית משמעת, רק בלי האופציה לשלוח את החוצפנים לכלא...
למרות שהיו רגעים נחמדים. כשאת נכנסת לגן בבוקר והילדים קופצים לקראתך בצעקות "מעייאאאאאאאאאאאאאאאאאאאן!!!", כשלאחד הילדים יש יציאה מצחיקה [ע"ע: "מאיה אמרה לי שאני קקטוס!!!"] או סתם כשילד שתמיד התנהג בצורה נוראית מתיישב לידך ונותן לך חיבוק.
סמינר קבוצות המשך השני. אשל: "הלוואי שהיית הגננת שלי..." [וכן, אני מודעת לעובדה שזה טיפה פרוורטי, אבל לי זה ממש חימם את הלב!]
בכל אופן, עוד יציאות שנתקלתי בהן ב-600 השעות האלו [למרות שלמען האמת אלה לא 600 שעות, אלא ממש הרבה יותר, פשוט על כל יום עבודה משום מה מורידים לנו חצי שעה על "ארוחת צהריים". ובכן, רבותיי הנכבדים מהנהלת חשבונות, תאכלו אתם ארוחת צהריים ביחד עם 7 ילדים שבכל רגע נתון פולטים אוכל, מורחים אותו על המצח ומבקשים שהקטשופ יהיה בצד הזה של הצלחת ושלא ייגע באורז]:
# ילדה: ואאאעהעע!!
אני: מה קרה?
ילדה: מאיה הרגה אותי!!!!
# ילד א': אבא שלי חזק כ-כ-ה! [מרים את הידיים בפוזת שרירן]
ילד ב': אבא שלי חזק עוד יותר, ככה! [עושה אותו דבר אבל תוך כדי הבעת פנים של עצירות קשה]
ילד א': אבל אבא שלי חזק ככה! [עושה אותו דבר אבל נהייה גם אדום בינתיים]
וחוזר חלילה.
#ילדה: אני יודעת מה גנבים לובשים! אוברול ירוק עם נצנצים!!! [ברצינות היא אמרה את זה!]
#גננת: ילדים, למי יש הורה שנולד בארץ אחרת ועלה לישראל?
ילדה: סבא וסבתא שלי באו מנהריה!!!
#גננת: מה אומרים כשמדליקים נרות?
ילדה: [מתחילה לשיר] ברוך הבא אדוניי, אלוהנו מלך העולם...
ועוד כהנה וכהנה..
טוף, שיהיה לכולכם שבת שלום ואם אתם מהשכבה שלי אל תשכחו ללמוד לבגרות בספרות... יש!!
בחיבה גלויה
מעיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ילדה דרקון