סיפורי קומקום

פורים קטן. התשובה של מבואות הנגב ליריד איכרים אירופי.

באמת שהייתי רוצה לפרגן לי"אניקים על הפורים שלהם, במיוחד כי בתור י"בניקית אני כבר בעלת נסיון בתחום... אבל לפי מה שראיתי עכשיו אני באמת לא מצפה ליותר מדי... בכל אופן, למי שלא לומד איתי: אצלנו בבצפר פורים זה תהליך ארוך ורציני בן חודש שמתחיל בהפסקות פעילות לכל הבצפר, בחירת נושא שנשמר בסוד עד לאירוע "חשיפת השם", פורים קטן [שזה מה שהיה היום] שהוא מן הפנינג של שעה בסוף היום ובסופו של דבר, בערב החג, מסיבת פורים גדולה ומושקעת שכוללת ביתנים, הצגה מקורית וכמובן דיסקו עד השעות הקטנות...

וכך, בפורים הקטן שהיה היום הוצב, כמיטב המסורת, דוכן איפור: המון מוצרי איפור משומשים וזולים להנאת הבנים שתמיד חלמו לשים ליפסטיק והבנות שרוצות לצייר לבבות על לחיי החברות שלהן.

אני הגעתי לשם רק בגלל רעות ושיר שרצו להתאפר. הן ביקשו ממני להיות קונפורמיסטית ולחבור לכת מורחי הליפסטיק והנצנצים. בהתחלה סירבתי, אחר כך עלה לי לראש רעיון משעשע...

פניתי לשיר ושאלתי אותה אם היא מכירה את הסולן של להקת KISS.

היא לא הכירה, כנראה זו הסיבה לכך שג'ין סימונס מתאפר ככה:

ושיר איפרה אותי ככה:

לקח לי חצי חפיסת צמר גפן טבול במסיר איפור בשביל להוריד את הקקי הזה מהפנים. אבל זה היה שווה את כל נחרות הצחוק של אלינה ואת הדרישות של עינת שאחזור לשם ואשים על עצמי נצנצים, כי היא רוצה להביט בנצנצים כרגע.

וחוצמזה.. רק תגידו שאני לא קולית ממש!

[נקודה למחשבה: החברה שלנו מתקדמת רק בזכות רעיונות של אנשים יצירתיים ומקוריים, החברה מדכאת כל נסיון ליצירת רעיון יצירתי או מקורי... המסקנה: בני אדם זה יצור טיפש. עכשיו אתם מבינים למה אני מעדיפה לאמץ ילד קיים על פני להביא אחד נוסף?]

may the saint spirits be with you

מעיין.