סיפורי קומקום

ערב טוב לכם, גבירותיי ותולעיי.

בעקבות מכתבים רבים שנשלחו למערכת בנוסח "אעעהה!! מעיין!! אנחנו סובלים מתופעה המוכרת למדע כחוסר חיים כרוני ולכן אנחנו חייבים לדעת מה קורה בחייך על אף שהם חסרי תוכן ולא ממש קשורים אלינו!!" הגעתי להחלטה שעליי לחוס עליכם, מסכנים, ולעדכן.

אז מה היה לנו היום בגן?

ובכן, הכל מתחיל מיום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. שם ארוך. בבוקר הופעתי בטקס של בית הספר: המקהלה שרה שני שירים ואני וקמה ליווינו אותם במקצועיות בכינור וצ'לו. באופן כללי אני חושבת שהיה טקס טוב, מכובד. אין לי עוד הרבה מה להוסיף. מאוחר יותר היה לי שיעור כינור ואז יאללה לרכבת ששוב תשא אותי עד תחנת בנימינה, אז ארד וביציאה יחכה לי היובל, אבל אני, שתפיסתי המרחבית מושלמת וראייתי חדה, כפי שאובחנתי במקצועיות במיונים אינספור לחיל האוויר, הצלחתי לא לראות אותו ולמהר לפנות לכיוון מגרש החנייה. פדיחה.

בשבע וחצי כבר היינו צריכים ללכת למקום שבו התקיימו אירועי יום העצמאות של זכרון. הבחור מנגן בתזמורת כלי הנשיפה ובתור אחד שכזה היה עליו ללבוש את מיטב המחלצות, תלבושת אחידה הכוללת חליפת שלושה חלקים ועניבה סגולה ולהתייצב לחזרה שעה וחצי לפני תחילת האירוע המרגש. מה שהיה שם באופן מעשי זה ישיבה חסרת מעש ובהייה באוויר וחזרה של 10 דקות לפני שהכל מתחיל. אבל ניחא, אני התיידדתי עם כמה מהיתושים המוטאנטיים, או שמא אקרא להם הפילים המעופפים, המאפיינים כל כך את זכרון יעקב.

ההופעה עצמה הייתה נחמדה ביותר. בתור גרופית נלהבת שמגיעה לאירוע שעה וחצי לפני תחילתו שריינתי לי מקום בשורה הראשונה ומחאתי כפיים בהתלהבות למשמע "השוטר אזולאי", "שירים פשוטים", "טקילה" ועוד כהנה וכהנה שירים בעוד מעל ראשו של יובל מתפצפצים להם זיקוקים בשמיים. כשנגמר האקשן, התחיל אקשן מסוג אחר. היו כל מיני בנות המקום שרקדו ריקודים, אבל לא ראיתי את זה כי בדיוק אז קפצנו הביתה, והיו הופעות של אתניקס [ג'סיקה!] והתקווה 6 [גאידמק?] שמצאתי מאוד מלבבות. בנוסף יובל החליט שעליו לקנות מודל מתנפח של ג'ירפה ארוכת צוואר כפי שהחזיקו כמה אנשים סביבנו. אבל הג'ירפות נגמרו אז במקום זה קנינו זברה ארוכת צוואר שלאחר דיון קצר נקבע כי שמו [זברה בן] בישראל יהיה ישראל. יום העצמאות או לא? בנוסף פגשנו כמה אנשים טובים, חברים ובני משפחה.

למחרת, בוקר יום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל, יצאנו לטיול עם סוזי הכלבה המגולחת למשעי ולכשחזרנו נזכרתי שהבאתי איתי את הסרט "אמדאוס" שהשאילה לי עינת, מתוך מחשבה ש...אתם יודעים.. מוצרט, מוזיקאי, יובל, מוזיקאי.... תהיה כימיה. בכל אופן, זה סרט טוב בעיני, מוזר מאוד, מעניין מאוד, מעורר מחשבה ובעיקר ארוך!!! שעתיים וקצת אחרי שהתחלנו לראות שמנו לב ש"היי, אנחנו כבר צופים בדבר הזה יותר משעתיים ומוצרט הארור הזה עוד לא מת!". בדיקה קצרה בגב הקופסא הובילה לגילוי מחריד. אורך הסרט 173 דקות. זה שלוש שעות פחות 7 דקות. אמאל'ה. אבל מכיון שאנחנו לא מוגי-לב לא ויתרנו והמשכנו לראות עד הדקה האחרונה, אבל לא כולל הכתוביות כמובן. השעה הייתה כבר 3 בצהריים והגענו למסקנה שזה זמן טוב להכין אוכל. וביום העצמאות כמו ביום העצמאות, צמד טורפי בשר בעלי שם כמו צמד טורפי בשר בעלי שם חייבים להכין בשר. וצ'יפס. אז הכנו בשר. וצ'יפס. ואכלנו. יאמי. ותוך כדי התהליך גם פצחנו בריקודי סלסה סוערים. OLE!

אין לי אינטרס לפרט את השאר, אז נגיד שבבת אחת כבר הייתי ביום שישי בבוקר בתגבור ביולוגיה. ומכיון שאין לכם אינטרס לשמוע מה עשיתי בתגבור ביולוגיה, אחרת הייתם לומדים ביולוגיה בעצמכם, למעט אלו מכם שכן לומדים ואז סתם נדפקתם, אני אדלג מיד לשעה 13:00 שבה בתחנת הרכבת של להבים נחת לא אחר מאשר... נכון... טום הנקס!

סתם, יובל.

אבל תודו שלא ציפיתם לזה!

חהחהחה.

אז לקחתי את ההודי המקסים לביתי, האכלתיו והשקתיו והלכנו לטייל בשביליו הנסתרים של הקיבוץ. הוא טען שהקיבוץ לא כזה קטן, אני טענתי שזו תפיסת זמן-מרחב מעוותת שנובעת מכך שזו בסך הכל הפעם השנייה שלו פה. מאוחר יותר גם לקחתי אותו למסעדת הגורמה היוקרתית הידועה בכינויה "חדר האוכל הקיבוצי". על חשבוני! ולעת לילה יצאנו לבאר שבע בירת הנגב כדי לצפות בסרט המופת "אקס-מן המקור: וולברין". אכן ספקטקולרי. אני יודעת שזה לא מאסטרפיס, אבל זה היה מאוד כיף, חוץ מזה זו הייתה הפעם הראשונה שלי בגלובוס מקס בבאר שבע, מה שהביא אותי לשיאים חדשים של ריגוש.

לא ריגוש כזה, אל תסתכלו עליי ככה...

למחרת, שזה בתכלס היום, הבנתי את ההבדל המהותי בין להתעורר ובין לקום, כי ההפרש בין השניים היה..בערך... 4 שעות? אמנות העצלנות!

האטרקציה היומית הייתה סיור קצר ומלהיב ביער הסמוך לקיבוץ ושם קרוי על שמו. הידד! חוץ מהמון קוצים שנתקעו לי ובעיקר ליובל בנעליים ראינו כמה פרחים, פסענו בכמה שבילים ו...זהו. מאוחר יותר אמא הפציצה ולהמלצתי הכינה וולקנו [קחו עוגת שוקולד, תחליפו את הבפנוכו שלה בקרם שוקולד נוזלי ורותח, בתאבון] שאמנם לא היה וולקני במיוחד, מה שהיה אמור להתפרץ החוצה בקילוחים שוקולדיים לוהטים התקבע וסתם היה רך, יציב ונחמד, אבל זה היה טעים בסדרי גודל על אנושיים, במיוחד עם גלידה וניל.

ומאז שעזב לא ראיתיו. טוב, זה היה לפני פחות משעתיים אבל בכל זאת. עד יום שישי... ירחמני האל.

תהנו, תפלצות.

באהבה גדולה,

מעיין.