סיפורי קומקום

התלבטתי בין לשים שיר שנתקע לי בראש ובין שיר עם קונספציה וקשר לתוכן, אבל אז הגעתי למסקנה שלבלוג הזה אין תוכן מיסודו והתוצאה לפניכם.

"הרצחת וגם ירשת?":

מחר המתכונת בתנ"ך ואני עובדת במשנה מרץ על חזרה על החומר של המיקוד. העניין הוא שבשל בגרות מסויימת במתמטיקה [שגם אליה עוד נגיע היום] לא ראיתי לנכון לבזבז מזמני על מקצוע סתמי שכזה, נו אז היה איזה אחד עם שגעון גדלות שעשה את טעות חייו והחליט לייצר אורגניזמים כדי שיסגדו לו, אבל משום מה כשעשה זאת שכח לתכנת בפנים כמה הוראות חשובות כמו למשל למלא את הייעוד שלהם ובאמת לסגוד לו, אבל לא!!! בואו לא ננצל את כוחותינו האדירים והמופלאים חסרי הגבולות ואחר כך כל פעם מחדש ניעלב שהם מחפשים אקשן אצל אלילים אחרים, יותר כוסונים, ושולח עם אחר, שאפילו לא מאמין בו, כדי להשמיד אותנו.

גאוני.

מה שכן, גיליתי שבכתבי הקודש טמונה המון חכמה עתיקה שתקפה אפילו לגבי החיים היומיומיים. נראה למשל את סיפור דוד ובת שבע: דוד ראה שאפה מתקלחת על הגג, החליט שהוא רוצה אותה, יישם, אופס.... יש לה בעל... טוב, נו, בעל זה לא קיר, שלח אותו למות במלחמה ונשא את בת שבע לאישה.

2500 שנה אחר כך, יושבת מעיין בסלון וכשהחליטה לקחת הפוגה "קצרה" מלימודי תנ"ך שמה במערכת WHITE ALBUM של חיפושיות הקצב ונהנתה מן המוסיקה התוססת והעליזה. באותו רגע מגיח אחיה הקטן והפוחח ומתחיל לנדנד "אני רוצה לראות טלוויזיה...", "אוף, אבל אפילו לא הגעתי עד rocky racoon..." "אני רוצה לראות טלוויזיה!!!", "טוב, אז לפחות תן לי לשמוע עד סוף השיר!", "הממ..(פרצוף תשעה באב)". באמת לא ייאמן, השבוע הוא ישלים 12 שנות חיים, במושגים של היום זה אומר שהוא בן נוער כבר 7 שנים בערך, ועדיין בעל חוש סובלנות מפותח כשל נעל. טעה פיאז'ה כשהגדיר את טווח הגילאים לשלב האגוצנטרי. אבל מילא, התרגלתי. התגלגלתי לי לעבר המחשב, המסך הקודם שהפרחח ישב מולו ולמרבה הזעזוע נגלה אליי מחזה נורא.

ה-MP4 שלי, שקודם היה מונח בבטחה על השולחן של המחשב ומחובר אליו בכבל USB... על הרצפה!

"דרווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווור!!!!!"

"מה את רוצה?"

"למה זה על הרצפה?!?!"

"לא יודע, אולי נפל, למה את צועקת עליי?"

"נפל? נפל??? באמת נראה לך שהוא פשוט החליט להתנסות בבנג'י וקפץ מעצמו מהשולחן?!?!"

אז נכון, זה אמנם לא היה רצח, אבל בהחלט נסיון התנקשות שלאחריו הוא עוד בא לבקש טובות! גם דוד המלך היה פוצקלעך יפה עיניים ותראו לאן זה הוביל את אוריה החיטי! אררר...

אולי אני מגזימה, אולי הMP4 שלי הוא באמת חובב של ספורט אקסטרים, אבל אל תשפטו אותי! אני אחרי 4 שעות של דחיסת תנ"ך אל החלל שבין האוזניים ו...ו...ואתמול הייתה לי בגרות במתמטיקה!

אה, כן, מתמטיקה.

ניגשתי אתמול לשאלון 007 האגדי, אני לא ארחיב הרבה, רק שסירבתי לשמוע מה המגן שלי לפני שנכנסתי לבחינה [מפאת ציפיות נמוכות למדי, שהעדפתי להחליף באשלייה שיש לי איזה מגן פצצתי ומטורף אבל אני פשוט לא יודעת את זה] ושעשיתי שתי שאלות באנליטית שהיו לא מסובכות לטעמי ובערך שליש משאלה מס' 5, פונקציות מעריכיות, שהייתה נוראית, אבל נראתה קצת יותר סימפטית משאלה מס' 4, הברירה השנייה. כשיצאתי בירכתי את כולם לשלום וב"להתראות במועד ב'!" [לא שאני מאחלת, חלילה, כשלון לאחרים, אני סתם ריאלית והאנשים האלה כבר יצאו והודו ששם הם הולכים להיות ב-14.7] ופניתי הבייתה, להתנחם בארוחת ערב מאוחרת. לפתע, ב-11 בלילה, מתקשר כבוד הרב ישראל, המורה למתמטיקה! "מעיינווווש!! איך הלך לך בבחינה??? נו, אז לא נורא כל כך! את הרי יודעת את המגן שלך... לא? לא רצית לדעת? אבל הוא טוב! 85 זה לא רע בכלל! [צווחות אושר מהצד השני של הקו, כלומר מצדי] נו, אז ניפגש בבהמשך, ילדה? רק רציתי להגיד שמאוד נהניתי ב-4 השנים האלה [ברצינות?!] ואני מקווה שאני אוכל להפגש אתכם עוד לקראת המועד ב'... מי זו שם, אמא? תמסרי לה ד"ש ולכל המשפחה! לילה טוב!".

אכן הזוי במקצת, אבל נחמד מצדו... הוא בטח עשה טלפונים לכל התלמידים שלו מכל הישיבות למיניהן...

וזהו עד כאן, אני מקווה שלא נשרף לכם המוח ושחיידק טורף לא יאכל לכם את הכבד =]

מעיין.