שלום מינוס ארבע שעות במערכת.
הידד לי, עוד מקצוע אחד שלא אשוב ללמוד לעולם, סִפְרות. שלא תקבלו רושם מוטעה, אני מאוד אוהבת לקרוא ואני מאוד עוד יותר אוהבת לחשוב על מה שאני קוראת מעבר למילים וכן, אני אוהבת לקרוא גם שירה. הבעייה היא שברגע שזה ממוסד ומגיע אליי ממשרד החינוך קורים כמה דברים:
1. זה הופך לחובה, וכשדבר שאתה אוהב הופך לחובה אתה ברוב המקרים מתחיל לשנוא אותו.
2. מסיבות שאני מודעת להכרחיותן היצירות שבוחרים לנו החברעס ממשרד החינוך מתאפיינות בדרגת קושי לא גבוהה מדי ואמירות לא דעתניות מדי ומחברים לא חיים מדי. ואני דווקא הכי אוהבת יצירות קשות ומסובכות שצריך לתת את כל כולך כדי להבין אותן, יצירות עם אמירה מגובשת עם כיוון מסויים שהוא לא בהכרח מיינסטרים ובקשר למחברים, טוב... כאן אני גמישה.
3. וזה לא מתקשר דווקא לספרות: הרבה פעמים אנשים שאוהבים תחום מסויים באותה מידה כשזה מחוץ למערכת שונים באהבתם לאותו תחום בתוך המערכת וזה, לדעתי, בעיקר בגלל המורה שהם נפלו עליה וכמובן בכימיה בינה ובינך.
בכל אופן, פח האשפה [או מיכל המחזור, אם אני אמצא אחד בקיבוץ] הולך להכין את עצמו להרבה נייר.
ברשימה נשארו: מוזיקה [למרות שזה תחום שאני מקווה שלא אפסיק ללמוד לעולם], מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה ותנ"ך. וספורט, אבל מי סופר את ספורט?!
ובלי קשר, רציתי להתייחס ממש קצת קצת לעניין הגמר של תחרות הסיפורים.
כששמעתי מעינת שהסיפורים העולים לגמר התפרסמו הסתקרנתי ותיכף כשחזרתי הביתה הלכתי לקרוא אותם. אני לא מתכוונת להזכיר שמות, יש שם כמה טובים מאוד ויש כמה שקצת פחות, אני לא קראתי הרבה מאוד סיפורים מאלו שלא עלו ולכן אני לא מהאנשים שיש להם דעה לגבי טיב הסיפורים ביחס ל-432 הסיפורים שלא נבחרו. מה שלדעתי היה הרבה יותר מעניין היה דווקא התגובות הכלליות לרשימה.
מעל 130 תגובות יש שם [נכון לפעם האחרונה שהתסכלתי], רציתי לראות אם מישהו כתב משהו ספציפית על אלימלך ולכן עברתי עליהן. ובכן, לא ממש ידעתי אם לצחוק או לבכות ומכיון שלצחוק זה הרבה יותר נעים - צחקתי. היו שם התלהמויות ותיאוריות קונספירציה למיניהן. הכי הדהימו אותי כאלו שבכלל לא השתתפו בתחרות אבל היו להם כל כך הרבה השגות על צורת השיפוט... היו כמה יחידי סגולה שעשו מעל ומעבר: עברו על כל תגובה ותגובה, אם היא הייתה "מהצד שלהם" הם שיבחו ואם לא, תקפו. כך יש שם בערך 130 תגובות, אבל הייתי אומרת שלא יותר מ-30 -40 איש היו מעורבים בעניין.
מה שרציתי בעיקר להגיד הוא שאין לי בעייה אם מישהו יגיד לי שהוא לא אהב את הסיפור [ואם אפשר, חשוב לי לדעת מה לא אהבתם בו], העניין הוא להגיד את זה מתוך כוונה לעזור לי להשתפר, מה שנקרא "ביקורת בונה".
אני בעיקר שמחה שהייתה לי הזכות להיות פעם למעלה [או כמעט למעלה] ובפעמים אחרות למטה. אני מדברת על תחרויות שונות שבהן השתתפתי ולא זכיתי. אני זוכרת בעצמי איך הרגשתי כששלחתי ציור לתחרות ציורים והרגשתי שאלו שזכו הרבה פחות יפים משלי. עכשיו יש ברזומה שלי את שני הצדדים ואני יודעת שבפעם הבאה שאשתתף בתחרות כלשהי יהיה לי את הידע והנסיון.
מעיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ילדה דרקון