הייתה חתונה, היה הזוי מטורף מצחיק וכייף
היה מרגש והיה נעים
מישהי אמרה לי תסתכלי על הפנים של אלה שיעמדו כשתלכי לחופה וזה היה נכון ועד עכשיו מעביר בי צמרמורת
הכי מדהים היה לקרוא את הברכות המרגשות ופשוט לבכות
וכייף לדעת שפווווו כיסינו
כמעט כמעט את כל ההוצאות [אמכור את השמלת כלה ואם אצליח זה יוסיף,
קשה לי להפרד מהדבר היפהפה הזה שתפור לגמרי עליי ובשבילי
אבל לאן עוד אלך איתה בכלל?]
אחר כך טסנו לירח דבש מוזר שכזה
ביעד לא שגרתי בכלל
היה מרגש מבחינות אחרות והיה המון המון
סוג של overwhelming
ועירוב של שנים ועולמות ונוטלגיות וזיכרונות ומה לא
חזרנו עכשיו ומחר
השיגרה האפורה
אלוהים איך אלמד שיעור אירובי בשבע וחצי בבוקר? אני ממש לא בכושר
בטח אתנשף שם מול כל הבנות!
ועוד שלושה שיעורים בערב, בזה אחר זה
איפה הימים שהייתי מתקתקת חמש שעות הוראת תנועה ברצף כאילו אין מחר
השחיקה שמביא איתו המקצוע הזה גורמת לי לחשוב שוב אולי
לקחת לי איזו משרה או חצי משרה "יושבנית" שכזו
משרד וטלפון ומחשב ושעות שפויות ותנאים וקרן פנסיה וביטוח לאומי וימי חופש ויציבות כלכלית
שני פרילנסרים בבית אחד, זה לא פשוט בכלל בכלל
ותמיד אוכל להשאיר לי כמה חוגים ושיעורים בשביל הנשמה
ולא לרדוף אחרי לקוחות ולפרסם את עצמי כל הזמן, זה אחד השוחקים ביותר..
ואולי לעבור שוב למקום כפרי?
היום היינו בבית של חברים שגרים פשוט בטוסקנה
זה לא ייאמן בכלל, בחיפה בחיים לא נצליח לקנות כזו דירה
ואני רוצה ילדים יחפים מתרוצצים בדשא
אני רוצה ילדים
אנחנו רוצים ילדים
זה
מפחיד כשלעצמו
מאוד מאוד
האם בכלל אצליח להכנס
להריון
ולשמור על
העובר
ולגדל ילד שמח
עם עיניים צוחקות
ובלי בעיות קשות מדי
אלא כאלה שאפשר איתן
פחדים גדולים מאוד
וכמובן איבוד החופש ושינוי הזהות והקרבנות הרבים שאאלץ לעשות
ואני כבר לא ילדה, גם זה לקח קצת זמן להבין
ואולי תואר שני אולי לימודים אולי לחזור לרקוד ברצינות [אחרי החגים נפתחת קבוצה וזה יקרה]
ואולי ואולי ואולי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
