אני לא מצליחה להוציא מהפה מילים, אני מבינה כמה שאיכזבתי ופגעתי, כמה שנותנים לי ואני לא יודעת להחזיר ואני יודעעת אני יודעת שזה לא טוב,אבל אני פשוט מפגרת. אין מה לעשות,כל דבר שאני נוגעת בו הופך למשהו רע, כמה שאני מתאמצת זה לא מצליח,ניסיתי להיות מושלמת אבל זה פשוט לא שווה אתזה,שאפאחד לא מאמין בך,שאפאחד לא סומך עלייך. הדבר היחיד שיש לי לעשות זה למות,ואז אני סוגרת את הרשימה,וזה יהיה הדבר היחיד שקשור אלי שיהיה טוב. והדמעות שלי יורדות כמו טיפות הדם מהסכין... ואני מנסה להפסיק אותם אבל זה בלתי אפשרי,זה מאוד קל לחייך ולהגיד שטוב לי,אבל אני ישקר לכולם ולעצמי. כי רע לי,רע לי! אבדתי את עצמי בכל המלחמות האלו אבדתי את ההגיון בין המוטעה לנכון בכיתי , בכיתי ואני עדיין זה בא מהכאב שבתוך ראשי ומהכאב שאצלי בלב. אני רק רוצה לזחול לתוך המיטה שלי , ולזרוק את החיים שהיו לי לא ראיתי אתזה בא,זה פשוט השאיר אותי חסרת כל קול ונשימה. הדמעות יורדות,וכל דמעה מבטאת כאב,וכמו שהדמעות לא נגמרות,ככה גם הכאב.. אני יותר מידי סובלת פה,מהכל,מהחברים מהלימודים מהמשפחה,מהכל. העולם הזה אכזר יותר משאי פעם דמיינתי לי,אין לי יותר מלהגיד, יש דברים שמנסים להגיד אותם והם פשוט לא יוצאים,מרוב בושה.
בארבי וואלי?
אני אוהבת אותך,אני באמת צריכה אותך איתי,אני נשבררת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
