אני לא יודעת איך להתחיל אפילו את הפוסט הזה ,
קשה לי לחיות עם עצמי בתקופה הזאת , אני יותר מידי מבולבלת , יש יותר מידי דברים שצריך לחשוב עליהם ,
אני לא מספיקה לנשום וכבר הנה עשיתי עוד טעות , אני לא יכולה , אין מה להגיד - צדקו שאמרו שגיל ההתבגרות קשה .
קשה לי לראות שפגעתי בשתי אנשים כל כך חשובים בחיים שלי , בלי כוונה אפילו !
נמאס לי , נמאס לי שאנשים לא יכולים לחיות עם זה שלאחרים טוב , אז מהם עושים ?
הוורסים את כל הטוב , ואיכשהו זה נופל עלי, תמיייד .
אין לי אפילו כוחות להסביר שאני לא אשממה , שסתם מפילים עלי תיקים ,
אין לי כוחות להסביר לאותם אנשים כמה אני אוהבת אותך ושאני בחיים לא יפגע בהם , אבל הם ?
הם אפילו לא נותנים לי צ'אנס לדבר , להתווכח , להוכיייח שאני לא אשמה , הם ישר מאמינים
וזה ? זה הדבר הכי כואב שיכול לקרות לבן אדם , שמאשימים אותו סתם , והוא לא יודע איך להוכיח שהוא לא אשם
זה מתסכל , כל כך מתסככל אותי אני לא יודעת מה לעשות כבר ,
אני לא רוצה להתרחק ממך , אתה חשוב לי , הידיד היחיד שאני יכולה לסמוך עליו .
אבל מצד שני , אני רוצה שתהיה מאושר , וכנראה שאנחנו לא יכולים להיות מאושרים בו זמנית ,
ואם זה מה שיעזור לך להיות מאושר , אני יתרחק , גם אם מבחינתי זה לא פייר - כי בכל זאת , אני לא אששמה אני לא עשיתי כלום , אבל זה לא באמת משנה , כי אפאחד לא מאמין .
אז ... לא נותרה לי ברירה , רק להתרחק , עד שהיא תבין שאני אוהבת אותה ושהיא חשובה לי
שבחיים לא הייתי עושה לה כזה דבר ואני יכולה להישבע ולנדור ולעבור מכונת אמת לא יודעת , כל דבר שהיא תרצה .
אבל היא אפילו לא רוצה לשמוע אותי , מה יש לי להגיד , היא הסיקה מסקנות , והיא דובקת בהם .
אין לי יותר מה לעשות , רק לקוות , שיהיה טוב .( אם יהיה )

שלכם לתמיד תמיייד
מ י י ל י 3 >