עכשיו שכבר הכל טוב, עכשיו שכבר יש לי הכל, אפילו זמן, אולי באמת צריך לשים ראש על הכרית ולישון, להתרוקן ממחשבות, לא לחשוב כלומר, לא לראות בעיניים, לחיות.
נקודת השיא של התקופה הטובה הזאת היתה אתמול ביום הולדת שלי, ערב יום העצמאות, אביב גפן והטעויות, ממתקים, כתר, אהבה. כן אהבה. אפילו לא היה מושלם, מה שעשה את הרגעים האלה ליותר מושלמים. כמו אי סמטריות [כוריאוגרפיה].
והפעם לא ישבתי יום אחרי בבית וכתבתי על כמה שטוב לי ובעצם גיליתי שה"טוב" הזה נגמר באותו פוסט לא מרגש הזה, הפעם עשיתי כיף, המשכתי את האושר כאילו זה דבר סטנדרטי,
אין עליה ואין ירידה,
יש מישור, וקל ללכת(:
באמת שאין עלי,
אני הכי טובה שיש, עם כל החרא.. לא חרא, עם כל מה שהיה נחמד אם הייתי מוסיפה, והאבנית שבחצי הכוס המלאה.
אף-אחד לא יוריד לי את הביטחון,
יש לי ציצים גדולים
אני לא שמנה
אני רוקדת יפה
אני יפה
אני אוהבת
אני רגישה
אני כנה
אני מצחיקה
אני משעשעת
אני מה שאני,
אני דנה לוי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
