כל היום אני בתוך חלום.

טוב לבד / כבר שבוע אף אחד לא מתקשר אלי / אולי סוף סוף אולי / יהיה לי זמן לחזור לאט / על דברים שקצת הזנחתי  / קצת.

בית ריק / וכל דבר שמתחשק לי לעשות אפשר / עכשיו הכל מותר / ולחשוב שרק לפני שעה / עוד היה כל כך נורא / פתאום זה בא.

רגע עם עצמי
להבין אולי
טוב לי בחיי
לאהוב אותי
לקבל אלי
את כל אמונותי . . .

כמה מקסים לפתוח שנה בתחושות כאלה, למרות שאף פעם כל הטקסיות והסמליות האלה לא דיברו אלי יותר מדי.

מבחינתי כל יום בפני עצמו, לעבור, לנצח, לסיים בטוב.

לא לעזוב.

לא אוהבת את זה,  זה לא מדבר אלי, במיוחד לא עכשיו. רק שיעבור, שיגמר ויתחיל.

ללכת הכי רחוק שרק אפשר, ואם היה רחוק יותר, אז גם לשם.

לא להפסיק, לעשות סיבוב ארוך. את הכי ארוך שיש. [ואם היה ארוך יותר, אז גם אותו.]

תיכף מותר.

[ואפשר]

ל ש ח ר ר .

[תכף  מתחילה שנה חדשה באמת, שיהיה אפשר באמת.]