פשוט אני.

ניפחה וניפחה

אפילו את עצמה

הסתובבה כמו איזה בלון שמנופח

וכל רגע עומד להתפוצץ

ההבעה הייתה עצורה

מאופקת

אבל המילים גלשו מפיה

בלי לשים לב,

הסתלפו להן מעצמן

שינו צורה או צבע

עד שלא היה להן קשר למציאות

היא לא התננגדה להן,

ואף תמכה

אנחנו המשכנו לנפח אותה ואת המציאות שלה

עם הנהון והבנה שקרית

התנפח והתנפח

עד שהתפוצץ

השפריץ לכל עבר

אבל בעיקר התפוצץ לה,

לבלונית המנופחת הזו,

בפרצוף.

ניסתה לקלף מהר,

שלא יישארו סימנים

ולייפות בחזרה

שייראה כרגיל

אבל כבר הבחנו

והיה לה מאוחר מידי

מה שנותר לה

זה להפסיק לנפח,

ולנסות לקלף ולקלף ולקלף..