מצאתי עבודה! מצאתי עבודה! מצאתי עבודה!

בשעה טובה, אחרי שחצי שנה לא עשיתי דבר..הנה, הגיעה התהילה.

כוח אדם החליט לתת לי הזדמנות (נזכרו שמה אחרי חצי שנה..אבל טוב נו..עדיף מאוחר מאשר לעולם לא)

זוהי עבודה ממש חשובה. זוהי עבודה פיזית, בערך..אבל לצורך העניין נגיד שכן.

יחסי אנוש משובחים הם המפתח להצלחה במקרה פה.

אכן, עבודה עם אנשים.. הרבה שכנועים באוויר והמון "לא תודה, אני מעדיף את זה בחינם" מצד הלקוחות.

שורת המחץ שלי בעבודה היא: "ידיעות אחרונות בשני שקלים?"

לרוב, האנשים שקולטים שאני מנסה למכור להם משהו קוטלים אותי תוך שנייה ומספרים לי על כל העיתונים שהם יקבלו בחינם בעוד מס' דקות. יש גם את המנויים.. ויש גם את המניאקים שמסתלבטים עליי בלי סוף.

נורא אוהבים להצביע עליי מרחוק, אני לא מבינה למה, אז בסדר...השיער שלי בשמש די כתום, ואני נראת כמו פקצה מרחוק, אבל זאת לא סיבה מספיק טובה!

אני עובדת בנהריה.. כידוע (לי זה ידוע בכל אופן) אני גרה בקרית מוצקין.

שעת ההגעה לנהריה זה ב-6 וחצי בבוקר. לאקי מי.

את העיתונים (בשני שקלים!!) אני מוכרת בתחנת הרכבת בקיוסק אחד, אנחנו כמה נקבות שמפוזרות בתחנת רכבת ובסביבה.

אני נמצאת בקיוסק של האחראי על ידיעות אחרונות (זהו העסק הפרטי שלו).

בעל המקום הוא תימני, נפתלי שמו. עם כל הסטיגמות שיש.

הבן שלו נמצא שם מרבית הזמן, וכמובן שיש שם עוד תימני מפחיד שרובץ שם כל הזמן.

התימני המפחיד לא מפסיק לשאול אותי אם אני רוצה לעשות לו מסז'...ספוקי!

לנפתלי יש כינויים לכל אחת מהבנות, חוץ ממני =(

מצד שני, עם כאלה כינויים..אני אסתפק בשם שלי.

"הייייי! בלה.. תגידי, הגרוזינית הגיעה היום?"

"היי את! בלונדינית בואי רגע...ראית אם העקומה כבר לקחה פה את העיתונים?"

"ומה עם הפרסית? למה היא מאחרת? יש לך מושג?"

נפתלי הוא בן אדם מיוחד. בגיל העמידה. אבל הוא חש את עצמו מקסימום בן 18..

הוא נורא אוהב להחמיא לבנות.. זה גם נותן לו להרגיש שהוא מוקף סביב בנות יפות..צעירות כאלה, וככה הוא מרגיש מינימום יו הפנר! הו...הניגודיות.

אז..אני עובדת באימפריה של תימנים, מי היה מאמין..

אני לא. אני הכי אשכנזייה שיש..הכי רוסייה\רומנייה שיש, יש לי אופי אדיש וגם קר לפעמים.. זה יוצא משעשע בעבודה, כולם חושבים שאני בהלם תמידי. זה סתם כי אני לא משתלבת.

העיקר שיש פרנסה..מה זה משנה איך היא מגיעה.

מה גם שיש הטבות! לא בודקים לי את התיק בכניסה לתחנת רכבת כי מכירים אותי, אחח איזו גאווה.

יאללה..שיהיה לילה טווווב

תודה שקניתם ידיעות.

לאבאל'ה מאז ומתמיד היה חלום.

עוד מאז שהייתי קטנטונת כל מה ששמעתי ממנו זה "בבת מצווה שלך אני אקח אותך לרוסיה, ותראי איפה גדלתי" הוא כל כך רצה לחזור לשם. אני אישית לא מבינה למה...

הבת מצווה עברה, ולא היה שום טיול..

אחרי כמה זמן חלום חדש התבשל בראשו..

תאילנד!

שנים שהוא חופר על תאילנד, ואז כשהוא חופר על זה הסבתא מגיעה וצועקת עליו שהוא רוצה לקחת לה את הבת שלה לחו"ל ולהשאיר אותה שם באיזה מדינה עולם שלישית.

זה מגביר את הרצון שלו לטוס לשם. (כי ככה הוא גם מגשים חלום וגם מתעלל בחותנת שלו בזה שהיא תדאג ותתפגר מזה. בעצם ככה הוא מגשים לעצמו שני חלומות).

כל שנה הוא מנסה לברר על הטיסות לשם, ובסוף מתפשר באיזה טיול מוזל מהעירייה (שם הוא עובד) לא, זה לא נשמע אטרקטיבי כשמדובר בטיסה לתורכיה. חמש שנים ברציפות.

השנה משהו חדש קרה בבית.

הדיבורים על תאילנד קיבלו תוקף,במיוחד כשהתחלתי את קמפיין ה-"תשאירו אותי לבד בבית להירקב, העיקר שאתם והסבתא לא פה" והם הסכימו לזה! הם הסכימו למצוא מקום למפלצת בזמן שהם יהיו בחו"ל..מה שאומר שהבית שלי. אמנם מסיבות פרועות לא ממש תיכננתי אבל שקט נפשי זה בהחלט מספיק טוב. לנגן יום ולילה עם ווליום חזק נראה ממש חלומי. פתאום תאילנד כבר לא נראת כל כך באופק.

אחרי שאבאל'ה גילה את טווח המחירים המצב היה פחות מזהיר, אבל גם אז אבאל'ה רצה לקחת הלוואה מהבנק רק כדי לטוס לשם.

היה לו תנאי אחד..

פם פם פםם *מוזיקת מתח, תופים..משהו*

את ההלוואה הוא יקח רק אם אני באה איתו ועם מאמא.

*דקת דומייה כדי שאני אוכל לבכות*

למה פשוט לא תקעו בי מטאטא בתחת וזהו?

אני לא אמורה לטוס עם ההורים שלי לפני הצבא לתאינלד למען השם!

אני לא אמורה להסתובב עם הורים שאנטים ולכייף ככה בזמן המועט שנשאר לי לאזרחות.

אני עוד אראה אנשים מהשכבה שעושים שם טיול לפני צבא, ואני? אני עם ההורים.

!! PARTY

היו כל מיני דיבורים על לקחת איתי את חברות שלי ביחד עם ההורים שלהן, כי ככה אולי יצא זול יותר.

רומנים או לא רומנים?

כל השמחה שלי בזמן האחרון נבעה מזה שיהיה בית ריק, ממש כמו בשיר הזה של שבק"ס..

אז כל המשפוחה נשארת. האטרקציה היחידה שיכלה לי להיות לפני צבא התפוגגה.

עכשיו באמת אני אוכל להגיד שעשיתי כלום לפני צבא. יאיי!

יש לי פה ציטוטים חביבים של הוריי בזמן שהיינו בתורכיה..

מדריך: "עכשיו ניכנס למפלים, תיזהרו ואל תיקנו בשמים שמוכרים שם, חצי מהבקבוק מכיל מים. מי שירצה יכול לקנות לשביגר שלו (חותנת באידיש).

אבאל'ה צועק בגאווה: "אני קונה ארגז!"

המדריך השמן במיוחד אמר שהוא מ חברת "השטיח המעופף" כשהיינו באוטובוס...אז אמא שלי חשבה שהוא אומר "אני השטיח המעופף" היא כבר באה להגיד לו שמצבו הפיזי לא כל כך גרוע, מזל שהייתי שם למנוע את זה.

מצד שני, כשמשאירים אותי לבד בבית לכמה ימים זה בעצם שווה ערך ללשלוח אותי לצור שלום.

הנה דוגמה..

לפני שנתיים בערך ההורים שלי נסעו להונגריה, ונותרתי לבדי ועם הדרקולה (סבתא מעצבנת) בבית. אלצ'קה באה אליי ללמוד לבגרות כלשהי והיינו רעבות..

ראיתי שיש לנו בורקסים במקרר, אבל הם היו מזן חדש שלא הכרתי.

שמתי אותם יפה במיני תנור קטן וחיכיתי....

לא היה לי מושג איך הם אמורים להראות כשהם מוכנים, כי הם באמת נראו שונה מבורקסים רגילים. אלצ'קה העלתה רעיון! "תתקעי קיסם למעלה בבורקס".

זה מה שעשיתי אחרי ששמתי כפפה על היד (מתוך חשש שאני אגע בדפנות של התנור) אחרי כמה שניות ללא הצלחה של תקיעת הקיסם הוצאתי את ידי משם, חיכתה לי הפתעה.

הכפפה כולה עלתה באש! ברצינות אבל.

צרחתי כמו משוגעת, בסוף הלהבה נבהלה ממני וכבתה.

 *כאן זה הפסקת צעקות על אלצ'קה שגרמה לי לעשות את זה*

התקשרתי לפלא' של ההורים שלי בהונגריה ושיתפתי את פאפא בחוויותיי.

אני: "פאפא! חיממתי משהו ואחרי זה כל היד שלי עלתה באש!!"

פאפא: "נו בסדר, מה ככה?"

הבנאדם הכין את עצמו מראש לאירועים מסוג זה.

אין לי יותר מה לכתוב.

להת'...