I hate how much i love you boy

אהוב שלי
אתה מבלבל בלי הפסקה
מה איתי מה?
שואלת.
אך גם לא ממתינה לתשובה

אז רק תענה כבר, ותשתוק..

כי כשאתה עוזב הכל מפוזר על הרצפה
הכל מבולגן
כל רסיסי המילים שלך
מלחינים לי מנגינה

נועצת בך מבט והפה שלך נע מפה לשם

אז תצעק בכל הכוח
ותגיד מה כבר איתך
למה אתה משנה כל פעם 
את הדעה שלך?!?

אני מרגישה כמו בקרוסלה ואני לא יודעת מתי היא תפסיק להסתובב.

מי אתה חושב שאתה
שאתה נותן לי לחכות כל כך
הרבה זמן?!?

ואני אומרת שאני לא יודעת 
אבל..

אני בעצם כן...
אתה מבין ??
זה הכל מתחיל כאן..

אתה מתקרב ולא מביט לצדדים
הידיים שלך מצמידות אותי לקיר

מתנשפים

שפתיים

נשימותת\

והכל גועש ורועש בפנים

הלב שלי משתגע

אני מפסיקה לנשום 

ואז...

נשיקה,

לא יכולה לזוז
והצעקות שלך- הן נחנקות בפנים
הידיים שלך -הן 
עסוקות בלהחזיק אותי קרוב

ואתה מביט בי

שפתיים נפוחות

עיניים חולמניות..

ואתה שותק...

ואז...

מעלים הכל בנשיקה..

כשגעגוע פוגש את האהבה והימים שאת לבד

את קוראת ספר על פעם אהבה ישנה על התרגשות מלחיצת יד ממבטים שנפגשו

הרגש הזה גובר ופורץ בורח לך מבפנים
מתכרבלת בשמיכה עוצמת עיניים חזק ונוגעת בדמיונך בעיניו באפו בשפתיו
פנים כה מושלמות עיניים עצומות ואת מתקרבת רוצה לנשק ברוך ועדינות
ולחבק חזק כדי לחוש קרוב קרוב

אך הוא רחוק דווקא עכשיו כשאת רוצה בו כל כך
להפיג עצבות לספק געגוע,להרגיש יציבות בחוסן ידיו 

ועיניך שוב פקוחות והבעה מאוכזבת
הדמיון כבר לא מציאותי,לא מוחשי
והכרית שלידך דוממת שרויה בדמעות בכל מקום

את מחייגת מקווה שיענה ואת מתנחמת בקול הרחוק שלו
בשבוע טוב המתוק שלו
ואת לוחשת "אני אוהבת"
והוא לוחש לך "המון"

וכשהיום בשבוע שבו הוא מגיע ממלא אותך במתח וציפייה וגעגוע רוגש
ואהבה שדוחקת את כל פינות הלב דוחפת מושכת רוצה להתפרץ

רק שיגיע כבר

כי כשגעגוע פוגש באהבה רוגשת הלב כבר לא יכול מלהכיל 

נער שלי חזור כבר שאוכל לספר לחבק להרגיש