כסטודנט לשעבר לתקשורת שבז ללהיטות ולחוסר הטקט שבו נכנסים כתבים תאבי סקופים אל תוך ורידיהם של נפגעי אסונות/פיגועים/תאונות, שמחתי מאוד לראות אתמול כתבה בטלוויזיה, שבה הפצוע הביא אותה לכתב בהפוכה. לא סתם פצוע, ילד קטן שנפגע בהתהפכות האוטובוס בשרון.
זה הלך ככה:
כתב תאב סקופים [מחזיק מיקרופון ביד בוטחת]: "כן, אם כן, אנחנו נמצאים כאן בבית החולים, מאחורי נמצא #### הקטן, שהיה בדרכו חזרה עם שאר התלמידים, אל היום הראשון של החופש הגדול. אנחנו נשאל כעת את #### מספר שאלות, על החוויה הנוראית שעברה עליו היום".
"שלום לך ####".
ילד [מבולבל, ראשו חבוש בתחבושת וברשת סטרילית, סטייל הילד רובי מ'העולם הערב']: "שלום".
כתב תאב סקופים: "ספר לנו ####, מה היה היום בהתהפכות האוטובוס. אתה היית שם. מה זכור לך מהאירוע הקשה הזה?"
ילד [במבט אדיש של עזוב אותי סיפרתי את זה כבר אלף פעם]: "נכנסנו לצומת ואז.. שמעתי חריקה...ואז התהפכנו.....ואז התעלפתי.... ואז לקחו אותי לבית החולים".
כתב תאב סקופים: "ולא פחדת?"
ילד: "אה... כן".
כתב תאב סקופים [מנסה לחמם את האווירה]: "ו..החברים שלך, אתה יודע מה קרה לחברים שלך?"
ילד [ניכר שהראיון נמאס עליו]: "לא. הם פה, אני חושב".
כתב תאב סקופים [מבולבל, לא מקבל את הסיפור ומנסה לחלוב עוד]: "מה, כאן בבית החולים"?
ילד [חושב לעצמו שהכתב הזה כנראה ממש טמבל. איפה עוד הם יכולים להיות?!]: "אה, כן".
כתב תאב סקופים [בניסיון נואש אחרון]: "אז.. מה בעצם אתה זוכר, מה היה שם?"
ילד [מסביר במשפטים קצרים, כמעט בלי לנשום, העיקר שהנודניק עם המיקרופון יבין ויסתלק כבר]:
"נכנסנו לצומת ואז.. שמעתי חריקה...ואז התהפכנו.....ואז התעלפתי.... ואז לקחו אותי לבית החולים".
כתב תאב סקופים [לא להאמין, אבל הוא מוותר]: "אם כן, חוויה קשה. קשה מאוד. אני מחזיר אליכם את השידור".
וכך ניצח ילד קטן, אמיתי וכן, על ידי גניבת התבלינים, את מפלצת התקשורת שרצתה לעשות ממנו מטעמים. מי ייתן וגם למבוגרים יהיה לפעמים אומץ לפוצץ ראיון בשידור חי. לנתיבה בן יהודה היה פעם. מצד שני, היא מדור הפלמ"ח ויש לה ביצים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
