טוב, הסתובבתי לי בכל מיני בלוגי סיפורים וראיתי אצל כולם ברשימות את הכותרת "קבועים" אז החלטתי גמאני לעשות רשימה של זה. אז בקיצור, מי שקורא קבוע שיגיד ואני ילנקק אותו =]]

והנה הפרק הבא כמו שהבטחתי (:

התעוררתי בבהלה סחוטה במים וניסיתי להעיר את ליאור.

"ליאור, ליאור" טילטלתי אותו.

המים הרטיבו את השמיכה ואותנו.

"זה לא הבוקר טוב שציפיתי לו" אמר לאור עם עין אחת חצי פקוחה."אממ ליאן? למה הכל רטוב?" אמר ופיהק באמצע המשפט.

"לא יודעת, אולי כי אנחנו כמעט בים?" אמרתי והוא התבונן ובאמת היינו כמעט בתוך הים.

"כנראה איכשהו נסחפנו או משהו" אמר באדישות וניסה להמשיך לישון.

"ליאור נו קום לפחות נזיז את זה" אמרתי ודחפתי אותו מהשמיכה.

"קרציה" פלט אך אני שמעתי.

"אידיוט" השבתי באותה נימה.

"אולי, אבל אני עדיין אוהב אותך" אמר בחיוך מתגרה והתקרב אלי.

"אבל עדיין אידיוט" קבעתי והסתובבתי לסדר את הדברים.

"אה כן?" אמר ובלי הודעה מוקדמת תפס אותי וזרק לים.

התאוששתי מהר וקפצתי עליו מאחורה ומשכתי גם אותו לים.

"כן, וזאת דרך טובה לקום, אה?" אמרתי וקרצתי.

צחקנו קצת, השתוללנו כמו 2 ילדים קטנים ולבסוף יצאנו מהמים.

"אז מה? מתלבשים והבייתה?" שאלתי למרות שממש לא רציתי לחזור.

הכל היה כ"כ מושלם. השמש רק זרחה, היינו לבד על החוף חוץ מעוד זוג או שניים שהיו רחוקים מאיתנו.

"קודם ארוחת בוקר. אני מת מרעב."

"את לא מבינה! היה כ"כ כ"כ מושלם." אמרתי למיטל כשבאתי אליה. "הים, הוא, האווירה פשוט הכל" המשכתי ונאנחתי לי בזמן שנשכבתי על הספה עם כרית.

"זה מזכיר לי סצנה מאיזה סרט הוליוודי קיטשי" מיטל אמרה וצחקנו.

"אולי נצא היום לאנשהו? רק אני ואת. מזמן לא יצאנו ביחד לבד" אמרתי.

"בכיף. לאן?" היא שאלה ואני הסתכלתי על השעון.

"טוב, עכשיו 1 ויש לנו את כל היום נכון? בואי לבריכה" אמרתי וכך היה.

"יאאא תראי איזה שווים" מיטל אמרה בהתרגשות.

"לא שאנחנו מסתכלות עליהם, נכון?" אמרתי אבל ראיתי שהיא מהופנטת אז הייתי צריכה לתקוע לה מרפק בצלע.

"אאוץ'. נכון, נכון." היא אמרה והתקדמנו לעבר הכיסאות. סידרנו את הדברים והלכנו לבריכה.

לאחר שהות ארוכה ביותר בבריכה ותפיסת צבע התחלנו להתקפל.

"יאא בואי נעשה עוד משהו, עכשיו רק 6" אמרה מיטל כשחיכינו לאוטובוס.

"טוב אבל קודם הבייתה ולמקלחת. את ישנה אצלי היום?"

"אז מה עושים היום, אחי?" עמית שאל את ליאור שהיה שקוע בסרט.

"וואלה לא יודע. בוא נלך לאיזה פאב או משהו" הוא ענה לא מזיז את העיניים ממסך הטלוויזיה.

"אחלה. בן דוד שלי שומר ב'דאנס בר' אז הוא יכניס אותנו חינם" עמית אמר.

"אהא" אמר ליאור בפשטות והמשיך לבהות במסך.

"אתה מקשיב לי בכלל?" הוא התרגז וראה שליאור לא עונה. "אני ומיטל שכבנו" אמר וחשב שיתפוס את תשומת לבו.

"וואלה אחי?" ליאור ענה בפשטות עדיין כולו מרוכז בסרט ועמית זרק עליו כרית."אחח, על מה זה היה?"

"תתרכז שנייה" עמית אמר ברוגז.

"כן נו, 'דאנס בר', שכבת עם מיטל" אמר ואז קלט מה אמר "מה!?" אמר וראה את עמית צוחק."טוב הנה אני מקשיב. נקרא גם למיטל וליאן?"

"לא אחי, בוא נלך רק בנים פעם אחת".

"סבבה למה לא?" ליאור ענה וחזר לסרט.

הגענו לבית שלי, התקלחנו שתינו וישבנו מול הטלוויזיה עם קולה קר.

"ליאן את הולכת היום לאנשהו?" אמר דניאל שהצטרף אלינו לספה.

"כנראה. אבל עוד לא החלטנו לאן" עניתי והוא לקח לי את הקולה.

"לפחות תבקש" מילמלתי והוא רק חייך והוציא לשון. "נורא בוגר באמת".

"בכל אופן" אמר ולגם מהקולה "אני יוצא עם חבר לאיזה בר או מועדון או ה' יודע מה זה שחבר שלי שומר שם והוא נתן לי 8 כרטיסים כאלה שנותנים לי הנחה. כאילו במקום שהכניסה תעלה 100 ₪ היא עולה 30 ₪ ונשאר לי שני כרטיסים מיותרים" הוא אמר וקרץ וככה הבנתי שהוא בכוונה שמר לי אותם.

"נלך?" שאלתי את מיטל.

"נלך" היא קבעה ובדיוק שמו שיר ששתינו אוהבות בMTV והתחלנו לרקוד על הספה כמו משוגעות.

"צריך לאשפז אותכן" הוא גיחך והלך.

סיימנו להשתגע ועלינו לחדר שלי, כלומר למחשב.

'טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו' נשמע הקול של הICQ כשהתחברתי.

כהרגלי התחלתי לפתוח אווים של אנשים וקיבלתי הודעות שאת רובן סיננתי.

-

~

שירן בסטאטוס לא נמצא.

אני אוהבת אותך ילד שלי.

תבין כבר =\

~

אני: שירני?

שירן: אה בובה?

אני: מה נשמע מאמי?

שירן: סבבה. אמא שלי קיבלה עבודה חדשה עם משכורת ממש גדולה ומשמרת נורמלית..יענו מהבוקר עד 5 וזהו. =]] ואמא שלי הציבה לאבא שלי תנאי שאם הוא ממשיך לשתות הוא עף מהבית אז הוא הלך לגמילה וסוף סוף המצב בבית משתפר.

אני: באמת? יאאא אני מזה שמחה בשבילך. וסורי שבסוף לא יצא לנו לעשות מה שרצינו.

שירן: שטויות מאמי העיקר הכל הסתדר. ורציתי להגיד תודה.

אני: על מה? לא עזרנו לך בסוף.

שירן: ברור שעזרת לי כפרה! הרעיון וזה שאנשים גם רצו לעזור וזה זה באמת עשה לי טוב על הלב אז אל תדאגי (:

אני: בכיף [: אין על מה.

שירן: מה ככה ? מה את עושה היום?

אני: אממ הולכת עם מיטל ועם אחי לאיזה בר או מועדון של חבר שלו, משהו כזה. ואת?

שירן: וואלה לא יודעת עדיין. אבל מזה נמאס לי מחברות שלי. כאילו הן סבבה והכל אבל כל הזמן מחפשות לריב, צוחקות על כולם, מרכלות נמאס.

אני: רוצה לבוא איתנו? יהיה כיף

שירן: סבבה למה לא? מתי אתן הולכות?

אני: אממ ב8 או 9 כנראה.

שירן: סבבה אני ידבר איתך כבר =] ובינתיים הלכתי לעשות סיבוב עם אחותי.

אני: אוקיי, יאלה ביי מאמי 3>

~

"רואה משהו מעניין?" שאלתי את מיטל כשאני ממשיכה לחטט באווים.

"אממ לא רק איזה סרט יפה כזה" היא ענתה.

"אהה, על מה?"

"על איזה מישהו ומישהי שאוהבים אחד את השני ועד שהם סוף סוף ביחד המשפחה שלו טסה לקנדה לכל החיים והם צריכים להיפרד" היא סיפרה לי.

"אויש עוד סיפור אהבה כוזב?" אמרתי בלעג והיא רק צחקה.

לבסוף הגיע השעה 8 ומיטל העירה אותי.

"נרדמת" היא אמרה כשפיהקתי.

"תשבעי" מילמלתי וניסיתי לחזור לישון.

"קוווווווווווווווווומי" היא טלטלה אותי.

"קמתי, קמתי י'לחוצה אחת."

היא זרקה לי משהו ללבוש אחרי שהתלוננתי שאין לי כוח לבחור ולקחה גם לעצמה משהו.

בחנתי את  מה שהיא הביאה לי ובאמת שכחתי שיש לי את זה בארון. היא נתנתה לי טייץ חום 3\4, חצאית מיני בצבע בז' וגופייה חומה עם אבזם בצבע כסף במחשוף.

"מה לקחת לעצמך?" שאלתי בעודי מתלבשת.

"אני ילבש ותראי" קבעה.

"טוב תביאי לי נעליים בינתיים" אמרתי והיא נתנה לי את הנעלי  פלטפורמה שלי עם סרט חום שקושרים על הרגל. ' זה הולך להיות קשה' חשבתי כשבחנתי את הגודל של הפלטפורמה. ' על מה חשבתי כשקניתי אותם?' נאנחתי ולבשתי אותם.

"אתם מוכנות?" שמעתי את דניאל צועק לנו מהסלון.

"רק עוד קצת" צעקתי חזרה. "יאלה מיטל תמהרי נו" זירזתי אותה והלכתי להתאפר.

"טה דהה" מיטל אמרה והופיעה בפוזה מצחיקה בדיוק כשסיימתי להתאפר.

"ואו, לא ידעתי שיש לי את זה בארון." אמרתי. היא ניראתה מדהים. היא לבשה חצאית מיני חומה עם כפתורי זהב כאלה בצידי הרגל, גופייה זהובה שפתוחה בגב כזה.

"זוכרת את הנעלי עקב החחומות שלך?" היא שאלה.

"נופ, איזה?"

"נוו אלה שקנינו TOGO. שכחתי איך קוראים להם, אלה שהם עם עקב שמן כזה וממש גבוהות..נו אלה שפתוחות בבוהן?" הסתכלתי עליה במבט מוזר. "מזמש".

"אהההה" נזכרתי לפתע. "בארון, במגירה האחרונה" אמרתי.

היא לבשה אותם ונראה ממש ממש יפה.

"בואנה המקום מפוצץ" עמית אמר לליאור כשהם הגיעו למקום.

היה תור גדול בכניסה והשומר בדק תעודות זהות. הם התקרבו מהצד השני אל השומר.

"אלי" עמית קרא לו.

"אה אחי." אמר והם לחצו ידיים "מה קורה, גבר?" הם דיברנו כמה דקות ואז הוא נתן להם להיכנס.

האנשים בתור התעצבנו ונשמעו צעקות "מה זה?"  ו"למה הם עוקפים?".

"ככה זה במשפחה" ענה להם והמשיך עם הבדיקות.

הם נכנסו למקום ענק, הומה אנשים.

"נשתה משהו?" עמית שאל. "אתה משלם רק על הכניסה, השתייה חינם כאן".

"בגלל זה הכניסה עולה כ"כ הרבה." אמר חצי לעצמו. "לך אתה אני בינתיים פה".

הוא עמד במשך כמה דקות מחכה לעמית כששמע קול מאחוריו.

"מה יפיוף כמוך עושה כאן לבד?" הקול שאל והוא הסתובב.

"לירון?" הוא לא האמין למראה עיניו וישר חיבק אותה.

"כמה זמן לא ראיתי אותך ואיי. מה את עושה פה בכלל? מה מטבריה הגעת לכאן?" הוא שאל.

"יש מחר יומולדת לחברה אז באתי פה לחברה לכמה ימים."

"ולא התקשרת י'מפגרת?" הוא צחק.

"ואיי ממש מפוצץ כאן, לא?" אמרתי למיטל.

"אז כנראה מקום שווה. איך קוראים לו?" היא שאלה ואני הסתכלתי למעלה לחפש את  השם.

"'דאנס בר', בטח חדש או משהו כי אף פעם לא שמעתי עליו" השבתי ודניאל זירז אותנו.

"יאלה ניכנס מהר" אמר והלך מסביב ישר של השומר.

"מה קורה אחי?" אמר ולחץ את ידו של השומר.

"יאלה כנס כולם נכנסו כבר והם מחכים רק לכם". הוא חייך והכניס אותנו.

הסתובבנו כמה דקות עד שמיטל משכה לי ביד.

"תראי הנה עמית" היא חייכה והתקדמנו אליו.

"אז בטח גם ליאור פה. עולם קטן" חייכתי והגענו לעמית. הוא ישב עם כמה חברים שלו ושתה.

"עמיתייי" מיטל קפצה עליו בנשיקות. הוא הכיר לנו את חברים שלו והראה לי איפה ליאור.

התקדמתי ברחבה ואכן מצאתי אותו. רוקד קצת יותר מידי צמוד עם ילדה אחת.

כשירדנו מהמונית באמצע שומקום, או לפחות ככה היה נדמה לי, הוא שם לי כיסוי עיניים והתחלנו ללכת.

לאחר 10 דקות הליכה שבהם נדנדתי לו על אורך הדרך  הוא אמר שכמעט הגענו. כעבור שנייה הרגשתי חול שנכנס לי לנעליים ומעדתי כל שנייה. שמעתי מים והאוויר היה לח. לאחר כמה דקות הוא הודיע בשמחה שהגענו והוריד את כיסוי העיניים.

על החוף היה שולחן עגול ומשני צדדיו כסאות שקופים. על השולחן היו שתי נרות ומעל סככה שתמכו בה שני עמודי עץ. על החול שכבה שמיכה משובצת, שתי כריות ועוד שמיכה.

"מה זה?" שאלתי מחויכת.

"זה ההפתעה שלי לחצי שנה שלנו ביחד. מה חשבת? אני לא יעשה כלום?" הוא בדק את התגובה שלי והמשיך. "נתחיל בארוחת ערב טעימה במיוחד, נמשיך בטיול על החוף ואז נישן ביחד." הוא סיים וחייך.

"אני..זאת אומרת..אני לא יודעת מה להגיד." אמרתי בגמגום.

"ששש" הוא אמר והניח אצבע על הפה שלי. הוא תפס לי את היד והוביל אותי אל השולחן.

"אני יהיה המלצר שלכם להיום" אמר עמית שהגיח לפתע משומקום.

"ואני סתם עוזרת לו ושומרת ששום דבר לא ייהרס" קפצה פתאום מיטל שכנראה גם היא התחבאה כאן איפשהו.

חייכתי וחיבקתי את ליאור.

האוכל היה מדהים, המלצרים עוד יותר והמוזיקה גם היא לא אכזבה. האווירה הייתה פשוט מדהימה, לא יכולתי להיות יותר מאושר מאותו הערב.

"סיימת?" הוא שאל והניח את ידו על שלי.

הנהנתי ועמית ומיטל אספו את הצלחות.

"אוקיי, אז כאן אנחנו נוטשים אתכם" אמרה מיטל והיא ועמית הלכו.

"מוכנה לטיול קטן?" ליאור שאל ולא חיכה לתשובה אלא משך אותי.

"אבל הנעליים ליאור, לא נוח איתם וגם לא עם הבגדים" אמרתי.

"בגלל זה מיטל הביאה לך בגדים להחליף" הוא השיב.

לבשתי במהירות את מה שמיטל הביאה לי בזמן שהוא הסתובב.

"אל תציץ" צעקתי בזמן שלבשתי את מכנס הג'ינס הקצר והגופייה הורודה.

סיימתי להתלבש והלכתי אליו יחפה. הלכנו מחובקים לכל אורך החוף כשהיינו שם כמעט לבד. אנשים בודדים קצת הרסו את הרומנטיות אבל לא התייחסתי.

"ניהיה קצת חם, את לא חושבת?" אמרתי ליאור עם חיוך ערמומי לאחר שעה.

"לא, לי לא חם." עניתי מנסה להבין לאן הוא חוטר. "לא ליאור. אם זה מה שאני חושבת שזה אז לא!" קבעתי ובשנייה הבאה הוא פשוט הרים אותי ורץ איתי למים. "אתה משוגע!" צעקתי לו.

"משוגע עלייך" הוא אמר כשהניח אותי ונישק אותי.

זאת בהחלט הייתה הנשיקה הכי מדהימה בעולם אבל אני לא נשארתי חייבת.

בשנייה שהתנתקנו דחפתי אותו למים וניסיתי לברוח אבל כצפוי גם אני נפלתי במים.

הוא ניסה לתפוס אותי אך אני התחמקתי כמו שצריך.

"אתה לא תתפוס אותי, תבין את זה" צעקתי לו צוחקת.

פתאום הפנים שלו נעשו רציניות, יותר מידי שזה כבר הפחיד.

"ליאור? " צעקתי "ליאור מה יש?"

"מה שלא תעשי אל תסתובבי אחורה" הוא אמר ואני נבהלתי. החוורתי בזמן שהוא התקרב אליי עם מבט מפוחד בעיניים. בשנייה הבאה הוא קפץ עליי ונישק אותי.

"לא יתפוס אותך, אה?" הוא אמר וצחק.

"י'מפגר אחד הבהלת אותי!!!!!" צעקתי והרבצתי לו בחזה. "אני שונאת אותך!" אמרתי והסתובבתי זועפת.

"אה את שונאת אותי?" הוא אמר וסובב אותי אליו.

שוב התנשקנו והתנשקנו והמשכנו להתנשק עד שגל אחד העיף אותנו.

"יופי עכשיו שאדוני התקרר, הוא מוכן לצאת לחוף?"

"בהחלט" אמר ונתן לי דחיפה אחרונה.

"אני יהיה בוגרת יותר, אני לא יחזיר לך".

"איזה חמודים הם, נכון?" אמרה מיטל לעמית כשהם היו במונית בדרך הבייתה.

" את יותר" הוא אמר ונישק אותה.

"אז אם אני יותר למה אתה לא מכין לי דברים כאלה?" היא אמרה  בכעס.

"אנחנו לא יכולים לעשות לו את זה" קבעה אביבה, אימו של עמית.

"אין לנו ברירה אביבה. את חושבת שאני אוהב את זה? אבל אין ברירה. אנחנו לא נוכל לנסוע כל יום 3 שעות רק לעבודה. זה 6 שעות סה"כ" השיב אבי, בעלה.

"אבי, כל החיים שלו פה, מיטל פה, החברים שלו פה, הבית ספר שלו פה. איך ננתק אותו מכל זה ונעבור לטבריה? אתה תמצא עבודה טובה יותר כאן באיזור" היא ניסתה לשכנע אותו שוב.

"די אביבה. דיברנו על זה מספיק. ניסינו למצוא פתרון במשך חודשיים ולא הצלחנו. נספר לו כשיגיע" הוא קבע.

"השתגעת תגיד לי?! יש זמן עד סוף אוגוסט ועד אז לא נגיד כלום. לא צריך להרוס לו את סוף השנה ואת החופש הגדול." היא הרימה טיפה את קולה.

"על מה זה היה?" שאל ליאור אחרי שחיבקתי אותו.

"על זה שאתה החבר הכי מדהים בעולם הזה" אמרתי ונישקתי אותו קצרות "ועל זה שאתה הבן אדם הכי מדהים בעולם הזה" המשכתי ושוב עצרתי ונישקתי אותו "וסתם על זה שאני אוהבת אותך".

"אני מת עלייך" אמר והניף אותי באוויר.

צחקנו ונשכבנו על המיטה מסתכלים על הכוכבים ומחובקים.

"זה היה הערב הכי טוב שהיה לי כל החיים" אמרתי.

"יופי, זאת בדיוק הייתה המטרה" השיב ונישק אותי נשיקה קטנה שבמהירות הפכה לגדולה מאוד.

"אני אוהב אותך יפה שלי" הוא לחש לי ונישק את הצוואר.

עברו לי זרמים בכל הגוף, צמרמורות והתרגשות.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהתחרמנו אבל הפעם הזאת בהחלט הרגישה לי מיוחדת.

לאט לאט הוא הוריד לי את החולצה וממשיך לנשק את הבטן, את החזה, הצוואר ואני יכולתי רק להתענג על הריח שלו, השפתיים שלו. החולצה שלו ירדה גם במהרה ואז הוא התחיל לפתוח את הכפתורים בג'ינס אבל אז התחלתי להרגיש לא בנוח ועצרתי אותו.

"אני לא יכולה ליאור" אמרתי והשפלתי את המבט.

הוא הרים את הסנטר שלי והסתכל לי בעיניים שעלו דמעות. הרגשתי כ"כ מובכת, הרגשתי כמו ילדה קטנה.

"זה בסדר ליאני, זה בסדר" אמר ונישק אותי אבל ראיתי האכזבה בעיניים שלו.

"אני מצטערת" לחשתי

"אין על מה יפה שלי. את יודעת שאני יחכה כמה שצריך" הוא חייך אליי אבל ההרגשה לא עברה לי.

"היי,מה יש לך?" הוא שאל לאחר כמה דקות של שתיקה.

"כלום. אני פשוט מרגישה כמו ילדה קטנה שלא יכולה לתת לחבר שלה כלום." אמרתי מנסה להישאר רגועה ולא לבכות.

"את לא צריכה להרגיש ככה. ההפך, אני מעדיף שתיהי שלמה עם עצמך כשנעשה את זה ואני יחכה כמה שרק צריך. אני מבטיח. ולך אין מה להיות עצובה. אני אוהב אותך ושום דבר לא ישנה את זה" הוא אמר וחיבק אותי.

וככה נרדמנו. מחובקים על החוף כשהגלים כמעט מגיעים אלינו.