הולכים, כי צריך ללכת

זה מוזר וקצת מטריד- איך דברים משפיעים עליי.

ולא דברים גדולים במיוחד גורמים לי לפצוח בבכי טלפוני של "החיים פשוט יותר מדי מסובכים!" - אלא אלה הדברים הקטנים שגורמים לי לפקפק בהכל.

היה יום בסה'כ בסדר- הייתי בריאיון עבודה שהיה בסדר, הנסיעה הייתה נחמדה, התקבלתי לעבודה אחת, הייתה שיחת טלפון כייפית עם חברה, ובאמת שלא היה היה יום נורא בכלל. אי אפשר לומר שלא חששתי- יש הרבה מקומות שחייבים לי תשובה- האם להתחייב למקום שהתקבלתי אליו כבר עכשיו? האם הלך לי טוב בריאיון כמו שחשבתי? ובכלל העבודה הזו נשמעת קצת גדולה עליי, לא? אבל תכננתי להכניס את כל הדאגות האלה לתוך קוראסון שוקולד של ארומה- ולהמשיך ביום הטוב. התחשק לי ממש משהו מתוק- וידעתי שהבית בחסך רגעי של שוקולד אז הרעיון של קוראסון שוקולד מצא חן בעיניי במיוחד, גם ככה כבר הייתי באוטו בדרך חזרה.

חיפשתי חנייה כמה דקות- אני לא אחת שמתייאשת ולא אחת שמתחזרת על חנייה- אבל המקום היה עמוס ועשיתי כמה סיבובים- עד שבלונדינית גבוהה החליטה להיכנס לאוטו ולצאת- בדיוק לפניי. כמה שמחתי, וחיכיתי כשמימיני הייתה מכונית שחשבתי שעומדת שם- וכבר עמדה שם במשך כל 10 הדקות בהם עשיתי סיבובים. מתוך המכונית מימין היא סימנה לי להתקדם וסימנתי לה שאני מתכננת להיכנס לחנייה. היא התחילה להתעצבן "היא מחכה כבר המון זמן לחנייה!!" בטון כועס ועצבני. "את עומדת באותו מקום המון זמן" הערתי לה בעודי ממשיכה משם. לא תכננתי להישאר ולריב איתה- כי אני לא בן אדם כזה שנכנס לעימותים בכלליות בכלל, ולעימותים מפגרים בפרט- אבל הטון שלה והחוצפה שלה גרמו לי להרגיש כל כך חרא (ולמה?! למה?!) שיצאתי מהמתחם ונסעתי הביתה. ככה שלא רק שלא הצלחתי להוריד את התחושה החרא הזו במשהו מתוק- גם פתאום הדבר הקטן הזה גרם לי לפקפק בכל היום הזה.

העבודה הזו לא בשבילי- היא התחייבות ארוכה מדי. והריאיון לא היה מעודד כשחושבים על זה. והעבודה השנייה היא לזמן קצר מדי, ולא מה שחיפשתי בכלל. ושוב העולם חוזר להראות דפוק. והכל בכלל מישהי שהחליטה להיות גסת רוח ולדבר בטון דיבור לא נעים. וכן, זו בעיה שלי, ואולי בגלל זה נראה לי שאלך עכשיו ברגל להטביע את יגוני במשהו מתוק ומשמין.

אבל אם אי פעם תראו מישהו תמים למראה שעושה משהו לא לרוחכם - אל תתעצבנו עליו, ואל תדברו בגועליות- סביר שהוא בן אדם בסדר ויתחשב בכם בכל מקרה. אבל לכו תדעו מה טון הדיבור שלכם יעשה לו.