אני מבואסת..
הלילה אנחנו חמישה חודשים ביחד...
אבל המיטה שלי קרה
ואתה לא שם כדי לחמם לי אותה כשאני יוצאת מהמקלחת...
או כשאני הולכת להביא אוכל ושתייה לחדר כדי שלא נצטרך לצאת.
אתה לא פה בשביל לחבק אותי חזק חזק בלילה ולא לתת לי לזוז..
ונכון שאני שונאת שאתה נוחר לי באוזן או שאתה ממלמל או שאתה בועט או דופק מרפקים..
אבל למי אכפת...
אם אני יכולה לקום בבוקר ולראות שאתה איתי...
להתעורר ולחייך ולראות את הגוף היפהפה שלך
ולהרגיש את החום גוף שלך אפילו שאמצע החורף וקפוא...
והתכרבל איתך כשאתה עוד ישן ואתה מחבק אותי תוך כדי שינה ומחמם אותי ומלטף אותי ומשחק לי בשיער..
ולנשק לך את הלחי ולראות את החיוך הישנוני המושלם הזה.
אני מתגעגעת לשפתיים הרכות שלך...
אני מתגעגעת לשקע שיש לך בחזה שאני תמיד מציקה לך שם...
אני מתגעגעת לצחוק שלך כשאני מעבירה יד על הבטן שלך ומדגדג לך..
אני מתגעגעת לחיבוק שלך שמאמץ אותי חזק אל החזה שלך כשאני בוכה ולקול שאומר לי תמיד "הכל טוב, הכל בסדר, אני פה"
וזה רק גורם לי לבכות עוד יותר אבל אותך זה תמיד מצחיק.
ואפילו עכשיו אני בוכה...כי אני מתגעגעת לכל זה..
ואנחנו חמישה חודשים ביחד הלילה ואתה לא פה איתי...
ואתה תיהיה פה רק עוד שבוע בע"ה וקשה לי עם זה כ"כ.
כי אני כ"כ צריכה אותך פה איתי...
אני אוהבת אותך נורא..
אוהבת כ"כ..
ואם זה היה תלוי רק בי..
זה לא ייגמר לעולם.

חיימשלי, אהוב שלי, נסיך שלי, חתיך שלי.