4 וחצי לפנות בוקר.
היא עוד ערה במיטה
השמש כבר עולה לה לאיטה...
היא עירומה, מכוסה בשמיכה דקה ונעימה שמלטפת את גופה עם כל משב רוח שנכנס מהחלון הפתוח למחצה
"כמה חבל שלא הוא מלטף אותי עכשיו במקום השמיכה הארורה הזו" היא חשבה
הבטן שוב כואבת לה מהחיידק המחורבן
אבל כשהוא פה שום דבר לא כואב, שום דבר רע לא קורה.
הציפורים מצייצות שירי בוקר, היא רוצה לשיר איתן אבל כל מה שיוצא הן דמעות.
"תפסיקי לבכות כבר....בכיינית, תפסיקי לבכות" היא מסננת בעצבים על עצמה.
היא רק מתגעגעת לעוד נשיקה אחת קטנה לפני שהוא נוסע לבסיס
ועוד לילה טוב אחד ועוד בהצלחה אחד קטן ושהיא אוהבת אותו נורא...
עכשיו היא שוכבת במיטה, כבר רבע ל5 והיא לא נרדמת...מה יהיה?
היא לא מפסיקה לחשוב על הגוף היפה שלו שלא פעם בדיוק בשעה הזו עמד מול החלון הפתוח, מואר באור הזריחה...
היא תמיד מסתכלת עליו אחרי שהם שוכבים, הוא עירום כביום היוולדו, עומד ומסתכל בפלאפון שלפעמים הוא לא יכול להשמיט מידיו.
חזרה התחושה המוכרת והאהובה למטה שגורמת לה לכווץ רגליים ולנשוך שפתיים...
והוא לא פה בשביל להעביר את התחושה הזו עד שהם ייצאו מהחדר וייתחשק לה שוב בשנייה שהוא ייתן לה פליק קטן בתחת כשהיא תתכופף להוציא כוסות כי הוא נורא צמא אחרי שהם עושים את זה
5 בבוקר, השמש כבר נכנסת לחדר שלה, מאירה כל פינה חשוכה, גם בלב שלה.
נכנסה רוח קרירה עם ריח של בוקר, היא לוקח נשימה עמוקה מדמיינת שהוא ישן לידה עכשיו, כי היא אף פעם לא ישנה כשהוא ישן, היא מדמיינת את הריח שלו שהיא מכורה אליו כ"כ, דמעות חונקות את גרונה, היא מתגעגעת נורא.
היא כועסת על עצמה שרבה איתו כ"כ יום לפני שנסע, כי זה אומר שגם היא לוקחת אותו קצת כמובן מאליו וזה נוראי מבחינתה.
היא מעבירה כל מחשבה רעה ממוחה, היא חושבת על האצבע שלו שהיא כ"כ אוהבת עם הפס החום המצחיק באמצע הציפורן שהיא אוהבת לנשוך תמיד.
היא חושבת על השפתיים הרכות שלו שמנשקות אותה כי אין מה לעשות, הוא ניצח בהתערבות, הוא תמיד מנשק קודם, עכשיו היא חושבת איך לשנות את הסטטיסטיקה של זה, אבוי לתחרותיות שלה.
היא חושבת כמה היא הייתה רוצה לחייך ולצחוק ולהתחרפן מהנחירות שלו עכשיו ולהגיד לו "פוקי, אין דבר בעולם הזה שעושה אותי מאושרת ושמחה יותר ממך, תודה."
ופתאום הדמעות יורדות, כי טוב לה לחשוב עליו, כי לא כואבת הבטן יותר כשהיא חושבת עליו.
כי הוא שלה.
ואז היא נרדמת, עם חיוך ענק על השפתיים ולב מואר וחם מהשמש ומהאהבה שלהם, כי היא יודעת שהם שם כדי להשאר, אז אולי זה טוב שהוא לוקח אותה כמובן מאליו, ואולי כדרכו של עולם, גם היא מתחילה לקחת אותו קצת כמובן מאליו, כי עכשיו, כן, רק עכשיו, היא הבינה שהם לא הולכים לשום מקום, כי טוב להם ביחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: