ואוו החודש הזה היה כל כך נוראי...

זה התחיל בזה שטימון הכלב היקר שלי בן ה16 מת.. יותר נכון נרצח בדם קר!!! טוב קצת הגזמתי...

בכל מקרה הוא לא היה במצב מי יודע מה ואמא שלי רצתה להרדים אותו כבר כמה זמן אבל כל הזמן אני ואח שלי שיכנענו אותה לחכות עוד והיא ידעה שאם היא תרדים אותו אנחנו בחיים לא נסלח לה אז היא חיכתה .

ויום אחד חזרתי לי מהבית ספר ,באתי הביתה וטימון לא בבית! זה היה כל כך נוראי..אחרי זה אח שלי אמר לי שאמא לקחה אותו ממש רבע שעה לפני שבאתי.. מה שמוזר זה שלא ממש בכיתי.. זה היה נורא מוזר שעכשיו הבית ריק. ואני חושבת שאני מתחילה לבכות רק כשאני נזכרת בו וכל מה שאני יותר לא אראה אף פעם ועכשיו אני כבר בקושי זוכרת אותו.. אבל אחרי ממש יומים שלושה התרגלתי לזה שהוא לא בבית! אחרי 10 שנים שהוא אצלנו.. אני פשוט לא מבינה איך זה קורה?

בכל מקרה אני עדיין כועסת על אמא שלי בגלל זה ואני לא מאמינה שהיא עשתה לי את זה! איזה מין הורה עושה כזה דבר?!

בכל מקרה הבית היה ממש ריק ואני ואח שלי היינו קצת בדיכאון.. אח לי לא יצא מהחדר כל כך ואני נשארתי בחדר שלי עם המוזיקה. אז אמא שלנו החליטה להביא לנו חיה חדשה! כמובן לא כלב אז נאלצנו להסתפק בחתול ולכל אוהבי החתולים באמת יש הבדל רציני בין כלב לחתול.. כמובן שאני אוהבת חתולים אבל כלבים זה כבר ליגה אחרת.. בכל מקרה החלטנו לקחת חתול של חברה של אמא שלי שהוא ממש פשוש הוא אצלנו כבר חודש אבל הוא נורא פחדן והוא איכשהו התרגל אלי ואל אח שלי אבל את אמא שלי הוא לא ממש אוהב.. בוא נגיד שהוא בורח רק כשהוא שומע שהיא בבית... בכל מקרה היא נורא לחצה שנחזיר אותו וניקח חתול קטן שיתרגל אל הבית ואלינו ואני ואח שלי לא ממש השתכנעו אבל בסוף הגענו לאיזושהיא הסכמה שנחזיר אותו כי יחסית לא הכרנו אותו וזה לא כזה שינה לנו.. אבל בימים האחרונים הוא ממש השתפר! הוא הי נשאר ימים מתחת למיטה ולא יוצא ועכשיו כשאמא לא בבית כמובן הוא יוצא איתי והולך אחרי ונדבק אלי.. ואני אוהבת אותו.. הוא חמוד למרות אני מתגעגעת לכלבים בבית...

בכל מקרה היא כבר אמרה לחברה שלה שנחזיר את החתול (רסקולניקוב!רעיון שלי ) והיה להם איזשהו ריב כזה קטן של למה אנחנו מחזירים אותו וכאלה ואמא אמרה שאני ואח שלי רוצים להוציא אותו ושזה לא בגללה,והיא לא ממש אמרה את זה לנו... בכל מקרה החברה התקשרה מתישהו ושאלה איך החתול מסתדר אז אמרתי לה את האמת.. שהוא בדיוק יצא ושהוא נורא חמוד. אז היא התקשרה לאמא שלי והן התחילו לריב אבל ממש... אז אמא שלי לא מוכנה יותר לדבר איתה אף פעם בגלל שהיא לא תיתן לאף אחד לדבר אליה ככה לפי מה שהיא אומרת... אז כמובן היא הוציעה את הכל עלי..

בדיוק היא הסיעה אותי להרדוף אז זאת היתה חצי שעה מאוד ארוכה... בהתחלה היא פשוט צרחה עלי שאני מנסה לסכסך בינה לבין החברות שלה (למרות שזה היה ריב ישן) וכל מיני דברין בסגנון שאני חותרת מאחורי הגב שלה ושאני צריכה להיות הבת של החברה שלה כי אני מעמידה אותה במצב כזה וכזה.. והיא היתה כזאת כלבה!!! זאת לא אשמתי שהיא רבה עם החברות שלה.. בכל מקרה היא החליטה שהיא לא מדברת איתי אז היה נורא ואיום. (אני אישית שמחה)

בכל מקרה אני לא מאמינה שבאמת חשבתי שאני אשמה בזה לגמרי! שעוד עמדתי להתקשר לחברה שלה ולומר שזאת אשמתי שבלה בלה בלה ושהן יחזרו להיות חברות...

אחרי שחזרנו מהרדוף הלכתי לאבא שלי, פשוט לא יכלתי להיות בבית איתה. ידעתי שכמו תמיד היא תעשה הפגנות מטורפות כאלה כדי להראות לי כמה היא שונאת אותי ומאוכזבת ממני. בכל מקרה דיברתי עם אבא שלי על זה ועכשיו אני קצת יותר מבינה את זה..

בסוף חזרתי בעשר וחצי וידעתי שכל דקה שאני לא בבית היא פשוט מתה מבפנים להתקשר אלי ולומר לי לחזור הביתה או לדעת מה קורה איתי... ממש התענגתי על זה.. בסוף היא התקשרה אלי והתחילה לצרוח אלי "זה לא מקובל אלי!! תחזרי הביתה!" היא צרחה את זה שלוש פעמים וניתקה... באמת נראה לה שאם היא מרשה את זה זה משנה?אני גם ככה בדרך הביתה! אוף היא מפגרת...

והיום היה לי מבחן בספרות.. ובשבילי זה עניין די גדול. היא בכלל לא היתה בבית בבוקר הייתי צריכה להתארגן לבד במעט זמן וכשעשיתי את המבחן למרבה הפלא קיבלתי SMS מאמא שלי.. רגע רגע לא משהו טוב.. לא התפייסות! היא אפילו לא ידעה שיש לי מבחן חשוב היום! היא שלחה לי SMS נאצה XD היא קורעת אותי.. ואוו איזו אמא... ואחרי זה אנשים שואלים אותי איך זה אני שונאת את ההורים שלי.. אני לא מבינה איך כולם אוהבים את ההורים שלהם?כמה כבר יכלתי להדפק יחסית לשאר?

אז בסוף היא גם לא מרשה שרסקולניקוב ישאר.. אז ניהיה בית מאוד בודד שלא מתקשר אחד עם השני..

אני בחדר שלי ,אח שלי אצל אבא שלי ואמא שלי תשב לה בחדר ותעשה עלי חרמים..

אני כל כך שמחה שאני לומדת 60 שעות.. רחוק מאמא, טוב על הלב :)