הייתה לי היום מיני-שחה עם חבר שגרמה לי לחשוב (לשם שינוי, זה היה צריך לקרות מתישהו). השיחה הייתה בנושא אושר. הבחור תמיד שמח, תמיד במצב רוח אז שאלתי אותו אם הוא תמיד כל כך מאושר. הוא אמר שכן ושאל איזה סיבה יש לו לא להיות מאושר. כניגוד שאלתי איזה סיבה כן יש לו להיות מאושר.
זה לא שאני קטנוני או ילדותי. לפי השאלה שלו- אושר הוא המצב הטבעי של בן אדם, המצב הנורמלי. הוא מאושר באופן קבוע וצריך לקרות משהו כדי למנוע את זה. אני, לעומת זאת, רואה את האושר כמצב עליון, כמצב שצריך להגיע אליו, שדברים צריכים לקרות, להעשות או להאמר כדי שיתקיים.
זה לא שאלה של מי צודק. כל אחד מאיתנו צודק, פשוט רואה את הדברים אחרת. אושר, לפי הגדרה מילונית, הוא "תחושה נעימה של שמחה, סיפוק וקורת רוח, הרגשה טובה מאוד" (כן, אני כל כך חסר חיים שיש לי בחדר מילון וטרחתי להשתמש בו. המילון מטופל כרגע באיכילוב בעקבות שוק שמישהו אשכרה פתח אותו). הבעיה שלי היא שאם זה המצב הנורמלי שלך- איך תדע להבדיל בין דברים? אם המצב הנורמלי שלך הוא הכי עליון בסקלה איך תוכל להנות כשדברים טובים קורים לך? או שאולי אין רף עליון בסקלה הזאת. הנקודה היא שזו סקלה אישית.
קראתי ציטוט, אני לא זוכר איפה ואני לא זוכר של מי, שאמר "אני לא מקנא באלו שחיים לנצח, רק באלו שרוצים לחיות לנצח".
חבר אחר ניסה להתבדח איתי היום על נושא שאני לוקח מאוד-מאוד ברצינות. שאלתי אותו מה גרם לו לחשוב שזה ישעשע אותי. הוא אמר לי שהוא מכיר בחור אחד חכם שכל הזמן אומר שזה לא משנה אם זה טוב או רע- כל עוד זה מצחיק, זה טוב.
אמרתי לו אז שני דברים. הראשון היה שלמרות שאני צוחק על הכל בלי חשבון אם לא יודעים איפה למתוח את הקו ולעצור זה יכול להיות מסוכן.
הדבר השני שאמרתי לו זה שהבחור הזה הוא לא כל כך חכם. הוא סתם עוד טיפש שמנסה להרגיש טוב עם עצמו. ואולי זה אושר? אותם רגעים שאנחנו מרגישים כל כך טוב עם עצמנו? או כשאנחנו צוחקים? או מצחיקים אחרים? לכל אחד כנראה יש אושר אחר...
אם עוד לא הבנת מי הבחור הזה כנראה שאתה צריך שיעורי עזר. חייג למרכז תוחלת הקרוב לביתך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
