(לכותרת, אין שום קשר לנאמר בפוסט)
אני בן אדם של שיגרה.
וכשמשתבשת השיגרה משתבשת לי הסדר.
וכמשתבש לי הסדר אני עושה טעויות.
וכשאני עושה טעויות, אני מצטערת עליהם.
אני לא יודעת איך אני אסתדר שנחזור לבצפר.
אין לי דקה להיות בבית בשביתה אז איך יהיה לי זמן כשיהיה בצפר?!? :S
שבוע שעבר הייתי ביום רביעי בקאמרי קומדי קלאב, היה ממש מצחיק.
היה שם מישו שאני לא יודעת בדיוק כמה הוא שוקל
אבל הוא נראה כמו האנשים האלה שנתקעים בכסאות ואין מצב שיצאו משם
זה היה ללא ספק אחד המפחידים!!! :S
חמישישי הייתי בסמינר (סמינר ראשון שלי =] )
היה גם ממש טוב.
די נהנתי ולמדתי כל מיני שטויות.
"מאחורי כל פעולה שלי מסתתרת מחשבה עמוקה שלא עוזרת בכלום"
והלכנו להתנדב במחלקת ילדים באיכילוב, עם כל האיפור והשטויות בשיער =]]
אחר כך ראשון, שני, שלישי הייתי בעבודה
לקום כל יום ב7 ולחזור ב7 זה לא כזה קל
אבל מרווחים על זה משו =]]
וקיבלתי בשורה טובה !!!!
עוד חודש מורידים לי את הריבועים!
אחרי שנתיים בלתי נסבלותת!!
איך בא לי פוסט פריקה..
פוסט עמוק כזה מהלב.
אבל אני לא רוצה שאנשים יפגעו.
אני שונאת שאנשים נפגעים ממני!!
אוף.
"אני זוכרת איך שאתה הגעת אלי.
כתבת מכתב,אמרת שאתה מאוהב בי.
אחרי הדייט הראשון,מה קרה ל"לחכות" מה קרה ל"להנות קצת"
אני אומרת בוא נזרום, תן לפרפרים בבטן לעבוד
אל תחשוף הכל מהתחלה
אתה נלהב מדי
נותן יותר מדי
אתה רוצה למצוא אותי,אבל מאבד את עצמך.
אני לא רוצה שובניסט
אבל האמת
גם לא רוצה אחד שבוכה בסרטים,
ולא רוצה אחד שכל היום כותב מכתבים
בקיצור, לא מתאימה הרגשנות הזאת
אז קח עצה,אם אתה רוצה אותי - תצחיק אותי
ואם אתה רוצה אז אל תלחיץ אותי
פשוט תיהיה אתה ותרגע"
(מאוהב מדי - אלון אולארצ'יק ושורטי)
all U need is love.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מאניה-דיפרסיה
