הערה:הפוסט נכתב לפני מספר ימים, במצב של מניה דיפרסיה
והוא עוכב לאחר שנכלא בלוקר.
"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות,
בפינה חשוכה, עומדת הגבול
ושוב אני נפגש עם רגע של בדידות
מרגיש בכל הכוח מה היא תמימות.
חושב על ההוא שם למעלה
שיודע דברים ובנו כל הזמן משחק בחוטים.
נמאס לי לצעוק
לאוזניים אוטומות, ושב אני לא יכול לראות,לא יכול לראות
מאבד את התחושה,
האם עכשיו את מרגישה מזה להיות לבד,
להיות לבד."
באמת לבד
איך אני יאמין לכם כשאתם אומרים "אני תמיד פה בשבילך"
ובאמת כשצריכים אותכם אתם פתאום נעלמים???.
אולי אתה מוקף חברים אבל בפנים אתה לבד וריק
אל תגידו לה שיהיה טוב אל תגידו לה שיהיה בסדר כי היא כבר לא מאמינה בקלישאות האילו!
אל תגידו לה שאתם פה לצידה כי היא לא מעוניינת שתשקרו לה.
היא כבר עברה מספיק אל תנסו לעבוד עליה.
"מישו לרוץ, איתו בגשם החזק, שבתוכי תמיד יורד ולא נפסק."
גם ממך היא נפגעה,אל תרגיש מיוחד..
אתה בטח חושב,'מה כבר עשיתי?'
אבל תסתכל טוב טוב - בשיחות שלכם, במכתבים שלכם
ותראה.
הכל נמצא שם!!
ושוב היא סולחת ושוב אתה פוגע
היא כבר לא יודעת אם אתה בכלל שם לב לזה.
פוגע והולך,
היא כל הזמן פה לצידך ואתה מנצל את זה ובכל פעם מחדש!
אל תשאלו אותה מה קורה, וגם לא מה קרה - רק מתוך חובה
תשאלו כי אתם באמת מתעניינים ומעוניינים לשמוע לשלומה.
כי באמת אכפת לכם ממנה.
"את לא איתי, את לא עם אף-אחד
את לבד עכשיו."
גמר חתימה טובה, וצום קל.
נפגש בשמחות!
אחח, החוסר-כשרון שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מאניה-דיפרסיה
