הנה, בעוד 16 ימים אני עולה על טיסת אל על ישרה הבייתה. אחרי 4 שנים של אמריקהאחרי שנתיים שכף רגלי לא דרכה בארץ הקודש
אני חוזרת לשם. כבר לא ילדה בת 14..
כל כך הרבה רגשות..פחדים..
לסיים מערכת יחסים של שנה ושלוש חודשים עם גיא זה משום מה יותר קשה ממה שחשבתי שזה יהיה..כאב לב..במיוחד שאני רגישה.
החברים פה, מנהטן שהיא עיר מדהימה
אבל מצד שני בארץ אני יודעת שיש לי גם חברים טובים ואני שמחה סוף סוף לראות אותם. וכל המשפחה שלי יאאא איך אני מתגעגעת
אני זוכרת ששנאתי להיות פה ועכשיו אני לומדת לעריך ולהגיד תודה על זה שניתנה לי ההזדמנות לגור פה
הייתי רוצה להשאר, וגם לחזור..אני פשוט מפחדת להתאכזב שוב. אבל אני בלב יודעת שהמקום שלי הוא בארץ
הגיע הזמן להתגייס לא?
אמא משגעת תמוח עם האריזותת, היא לא מבינה שיש חברה שבאה ואורזת לנו הכל..אמא זאת אמא אבל אין מה לעשות
בקיצור, כל המשפחה שלי עוברת בערך אותו דבר, אחיות שלי גם נפרדות ממערכות יחסים ארוכות ומתגייסות
אבא חוזר לחפש עבודה אחרי שפרש
אמא גם תחפש את עצמה
וליאני הקטנה תלך לגן (:
כולנו עוברים שינוים דיי משמעותיים
אני רק צריכה את החבר הכי טוב שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
