פוסט בחלקים.

(http://denumber23.blogli.co.il)

באולם הכניסה לבית הספר 'אחדות', ממש בין חדר המנהלת למזכירות, התנוססו להם אותיות פוליגל גזורות, שיחד הרכיבו את אחד מהמשפטים המוכרים מנאומיו של מפקד הפלמ"ח, השר וחבר הכנסת לשעבר יגאל אלון: "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". כל בוקר כשהייתי נכנס לבית הספר, המשפט הזה היה הדבר הראשון שהיה עולה לי מול העיניים; ולמרות שלא התייחסתי אליו כ"כ במשך שש השנים שעברתי לידו, דווקא אחרי שעזבתי את בית הספר הייתי נזכר בו מידי פעם, למשל כשהיו מדברים על העבר ושנזכור ולא נשכח, או כשהייתי רואה חבר מהיסודי ופשוט עובר לידו מבלי שאני או הוא נגיד מילה. המשפט הזה נשאר לי חרוט בזיכרון וכנראה, שלא בידיעתי, אימצתי אותו כחלק ממני.

הרבה אנשים לא אוהבים את העבר שלהם, מעדיפים לברוח ממנו מאשר להתמודד, מעדיפים לשכוח ולהעמיד פנים שהוא לא היה ולהתכחש לו.

אבל אדם שלא זוכר מאיפה הוא בא ומה הוא עבר עלול בסוף למצוא את עצמו בנקודת ההתחלה, כשהעבר חוזר ומזכיר לו שהוא תמיד היה שם וחיכה למעידה שלו, שחבל שהוא לא התעמת איתו לפני, שחבל שהוא לא למד ממנו, שהוא נתן לזה לרדוף אותו כל השנים האלה במקום לסגור את זה כשהוא היה צריך.

כי אם תרצו ואם לא תרצו, העבר הוא חלק ממכם, מאיתנו, מכולנו; גם אם הוא היה נפלא וגם אם לא, גם אם הוא השאיר בנו צלקות שלא יעברו לעולם או שינה אותנו מקצה לקצה - חייבים ללמוד ממנו, בשביל ההווה ובשביל העתיד - אסור שטעויות העבר יחזרו. תמיד תזכרו מאיפה באתם, מה עברתם, מי היה שם בשבילכם ומי לא - ומה הפך אותכם למי שאתם היום.

:)

פיסאווטמאדרפאקרס.