השנה התחילה ברוגע . טיפטוף של תלמידי כיתות ב' מלאי סקרנות , מספר תלמידים מכיתות ג'-ה' שבאו לעשות שיעורים ולשחק במחשב
ו+ ילד 1 מכיתה ו' .
הילד יש לו אח בוגר ממנו בשנתיים ותמיד הם היו באים יחד לספריהשלנו ונעזרים רבות בתלמידי מחויבות בשיעורי בית.
אני שואלת אותו איפה אחיך והוא עונה לי בפליאה !!! אח שלי בכיתה ח' .
אז מה ? - הוא גדול ועכשיו הוא לא יבוא פה!!!!!!!
זהו .
כנראה זה הגבול לבקר בספריה . אתה עולה לחטיבת ביניים ומפסיק לבקר בספריה.
הסתכלתי עליו, ילד ממש חמוד ואמרתי ...כנראה הוא החליט להיות אנלפבת .
הם לא ידעו מה זה . הוצאתי את המילון וביקשתי שיקראו מה זה .
אחרי שהבינו , זה הצחיק אותם עד דמעות.
לא ידעתי שזה מבדח .
בשבילי זו מציאות מרירה.
השבוע ביקרתי וירטואלית בספרית נהריה וזה שיפר מאד את מצב רוח שלי.
הספריה מלאת עשייה והפעילות מעוררת הרגשה של "עוד".
אז אפשר גם אחרת , יותר חיובי , יותר נגיש לילדים.
מסקרן למה יש ערים שיש להם גישה רצינית לפיתוח חינוך בלתי פורמלי ואצל אחרים זה רק מס שפתיים.
הרי חינוך בלתי פורמלי הוא לא פחות חשוב מחינוך שהם מקבלים בבתי ספר.
לירדנה, מנהלת ספרית נהריה וצוות עובדיה - צל"ש זהב על פעילות נפלא לקידום קריאה ושימור שפה עברית !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: