"יש חור בדלי יא יוסף יא יוסף יש חור בדלי יא יוסף שלי"
מי לא מכיר את השיר הזה ?
זה מה שקרה השבוע, החודש.
מ. בישלה בבית , שפכה על עצמה מים רותחים ו..."בישלה" את הבטן שלה.
כתוצאה מכך אני לבד בספריה משני לחודש זה .
קשה מאד ושום בקשת עזרה לא תועיל , כי גם למנהל ספריה מרכזית חסרים עובדים מקצועיים.
ומה היה לנו עוד?
שיהיה לנו "שמח" יותר - ריססו ב-2 סוגי צבע זוהר את קיר כניסה שרק לא מזמן נצבע בצבע אפרפר באותיו ענק "כהנא דצק".
אחר כך ניסו לשבור את המנעול החיצוני של שער שמגן על פלדת של ספריה ול"קינוח" שלשום הגעתי לספריה ומצאתי מנעול סתום במשהו בלתי מוגד,
כי אם אי אפשר לשבור אז אפשר להרוס.
במשך שעה עמדתי מול השער וניסיתי להתקשר לכל הטלפונים הידועים לי בעיריה לקבלת עזרה כל שהיא עכשיו , בזמן אמת..
והטלפונים ......או היה תפוסים , או לא ענו.
ואז קרה נס ואחת המזכירות ענתה .
תוך 15 דקות הגיעה ניידת ממשק עירייה , שברו עם סכין חשמלית את המנעול הענקי (נזק של 150 ש"ח) ונכנסנו לספריה.
חלק מילדים הלכו ואני הייתי מאד עייפה ומרוגזת .
כאשר הכל נרגע והילדים התחילו לעשות את השיערים וה"עבודות" שקיבלו לחגים הגיע אמא כועסת מאד
למה אין אור בכניסה ? לא רואים מאומה בסמטה הזו !
איך את רוצה שהילדים יבואו - הרי זה חושך מצריים !
יצאתי ואכן ראיתי שכל הסמטה חשוכה מאד ואפילו המנורה הקטנה מעל לדלת ספריה נשרפה .
פניתי שזה שמעלי (לא ה') לעזרה.
הרי למדתי ספרנות וניהול ולא חשמלאות/מסגרות וצבעות.
מנהל שלי יש לו אחריות כלפי ספריה שלנו ואפשריות לטפל בנושא ואפילו
לשלוח את אב בית שלו.
הרגשתי חסרת אוונים.
זה שנים שאני מפעילה את הספריה ללא אב בית, ללא שומר ועם כח אדם מועט ביותר.
הובהר לי שאין מה לעשות !
שכנראה הדברים יטופלו רק כאשר וזה היה רמז עדין - התחלפו האנשים, אולי בשנה הבאה!
אמרתי שאין בעיה ואם זה יעזור בתחזוקה שוטפת של ספריה אני מוכנה לשים את המפתחות אצל מזכירת האגף וללכת.
אחר כך שמתי את הראש בין הידיים ובכיתי.
בכיתי על 17 שנה של עבודה חינוכית בקהילה שכל כך צריכה את זה וכנראה נמצאת בעדיפות אחרונה אי שם בעירייה.
העוני הוא לא אופנתי ואפילו ה"צדק החברתי" לא הגיע לפה.
אחר כך כתבתי מכתב ל- כל האחראים בכעס !
קיבלתי תשובה מנומסת שינסו לעזור.
ספק שמשהו יעשה.
נראה.
חג סוכות שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: