ביום רביעי חזרנו ארצה.
הייתי מאד עייפה!
עייפה מטיסה , עייפה מלהיות מחוץ לשיגרה, עייפה מתרופות.
ואז עשיתי טעות וצילצלתי לפני הזמן ל-מ. והודעתי לה שחזרתי.
מ. הודיעה לי שהיא הרוגה, עייפה וחולה מלהיות לבד בספריה ואכן אני מאמינה שלא היה לה קל.
היא הודיע שהיא לא בא ביום חמישי לספריה אפילו במחיר סגירת ספריה.
הגעתי ביום חמישי לספריה.
להגיד שתפקדתי כרגיל ?
זה קשה להודות אבל יום זה זכור לי במעורפל.
מזל שיש יום שישי ושבת ורק אבל רק עשיתי לביתי ולמשפחתי..... ונחתי.
ביום ראשון פתחנו את הספריה כרגיל.
היה יום שקט ואפילו רגוע וזה היה נהדר , כי שתינו היינו צריכות את זה.
יום שני החזיר אותנו למציאות קשה . ילדים רבים שמבקשים עזרה ורק 2 תלמידי
מחויבות ואנו לרשותם.
היה קשה.
18 ילדים הגיעו להשתתף בחוג "קוראים ומציירים" ועשו שמח.
לא להאמין אבל המדריכים הם 2 תלמידי מגמת תיאטרון במסגרת מחויבות אישית.
יום שלישי היה גם שופע אם כי פחות.
זהו יום של חוגי שחמט. כן כן יש לנו מדריך שחמט מקצועי שמתנדב ועושה עבודה נפלאה.
נכון להיום יש כבר 2 חוגים . למתחילים ולמתקדמים.
ממש כיף לכולם והכל בהתנדבות !!!!
יום רביעי שוב ספריה מלאה ומפוצצת בתלמידים .
למה ?
איני מבינה את הדינמיקה של מתן שיעורים בבתי ספר.
חוג אנגלית בכיף הפעם היה רועש במיוחד כי הם למדו על חנוכה ב...אנגלית.
שוב הסתיים שבוע מלא פעילות .
שוב יום ראשון בוקר.
התעוררתי מחלום לא טוב . הצצה בשעון הראתה שעה 6 .
כל כך מוקדם אבל משום מה איני יכולה כבר לישון .
אני יורדת למטבח ומכינה לי כוס קפה עם לחמניה.
בזמן שתייה אני מרגישה עיקצוץ מוכר בלשון והולכת לבדוק.
בראי אני רואה שהלשון מתחילה להתנפח מצד שמאל .
אני מסתכלת כלא מאמינה . הרי רק לפני שבוע הפסקתי לקחת קורטיזון.
לפי הדרכת רופאה אני לוקחת 40 מליגרם פרדניסון ומתקשרת לכוכבית 2700 של קופ"ח כללית.
"אני שולחת טופס 17 בפקס לבי"ח הכי קרוב ואת תזמיני אמבולס" אומרת האחות.
אני מעירה את בעלי ואומרת לו "הלשון שוב מתנפחת" והוא קם ממיטה במהירות ותוך 10 דקות אנו באסף הרופא.
חדר מיון בשעה 6.30 בבוקר כמעט ריק.
אני נכנסת עם הלשון בחוץ ועם הדף שעליו כתוב הכל מה שצריך רופא.
5 דקות אחרי זה אני עם אינפוזיה .
לוקח עוד 15 דקות ומזריקים לי את התרופה.
אני שוכבת במיטה ומתפללת שהתרופה תפעל במהירות כי אין לי כבר כח לכל הסיפור המוזר הזה.
לפחות יש הפסקה בהתנפחות.
רק חצי לשון נפוח מאפשר לי לנשום בשקט ולבלוע ריר.
אחרי חצי שעה אני מרגישה כבר הקלה מוחשת ומתחילה לדבר.
3 שעות אחרי זה לוקחים אותי ממיון ישר לביקור אצל רופא אף אוזן וגרון.
הוא מתרשם שהתרופה אמנם עזרה אבל המצב רחוק מלהיות בסדר ושולח אתי לאישפוז.
בשעה 10 לקראת צהרי יום א' אני מצליחה סוף סוף להרדם מתשישות ומתרופות.
ביקור רופאים בשעה ארבע אחרי צהריים ראש מחלקה שואל בפליאה "למה היא פה".
הלשון חזרה לתפקודה הקודם וחוץ מאודם קל וצריבה פנימית שום דבר לא מסגיר את הבעיה הדחופה שהייתה לפני מספר שעות.
בלילה אני עוברת ממש תשאול מוקפד ע"י רופא אף אוזן וגרון שזוכר אותי מפעם הקודמת (אוגוסט2011 )
ומסתבר שכנראה רופאה בחדר מיון טעתה ונתנה לי מינון חלש מדי של קורטיזון ולכן הירידה בנפיחות היתה בהתאם.
חוסר שקט נפשי לא מאפשר לי לישון. כל הלילה אני מסתובבת במסדרון ורק לקראת 5 בבוקר אני נרדמת.
בשעה 10 בבוקר אני מקבלת דף שחרור ו-7 ימי חופש מחלה.
למחרת , יום ג' , בוקר , אני בבי"ח בלינסון אני נפגשת עם רופאה שהיא מומחית לנושא וגם לה אין תשובה.
"בפעם הבאה תקחי 60 מיליגרם של פרדניזון " היא אומרת והבטן מתהפכת מלשמוע זאת.
"לרפואה של היום אין הסבר למה שיש לך.
בזמן ההתקף יש לקחת קורטיזון ולהתפנות לבי"ח."
ואז היא מוסיפה.
"יש זריקה שעדיין לא בסל בריאות והיא עולה 8 אלף ש"ח אבל זה לא טוב בשבילך ,כי היא גורמת לקרישות הדם ואת יש לך נטיה לך וכן לוקחת אספירין."
נגמר הסיפור.
חזרתי לעבודה עוד באותו יום.
פחדתי שאם אשכב במיטה- המחשבות יעשו אותי עוד יותר חולה.
קניתי בדרך סופגניות והגעתי בזמן לספריה.
בערב הדלקנו נר ראשון של חנוכה , ילדים שמחו ואכלו סופגניות
ולי , בלב הייתה מועקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
נר חמישי בספריה שלנו.
חתונה יהודית באמריקה זה משהו שונה.
כינוי: